בימים האחרונים נשמעת מנגינה מקולקלת: קולות מהתקשורת, מהפוליטיקה ומהאולפנים שצועקים: הם מתו סתם. וזה לא רק שקר – זו יריקה בפרצוף של היסטוריה שמתרחשת לנגד עינינו.
הלוחמים שלנו, מאז השבעה באוקטובר, לא מתו סתם. בזכותם – חמאס נשבר, חיזבאללה נבלם, סוריה התרסקה, והאיום האיראני התגמד. כל יום לחימה, כל פעולה, בנו את התנאים לניצחון.
1+בזכות גבורת לוחמינו והלחץ הצבאי שבו חטופים, אבל יש מי שעומדים מול זה ואומרים – סתם. אביגדור ליברמן שהבטיח לחסל את הנייה תוך ארבעים ושמונה שעות ואז רץ אץ לשבת עם האחים המוסלמים בממשלה מעז לומר שהחיילים מתו לחינם, בגלל פוליטיקה.
יאיר גולן שאמר שמדינת ישראל הורגת תינוקות כתחביב, מפציע כל יום עם אמירות תבוסתניות של הפסד ומותם של לוחמינו לשווא.
מי אתם שתגידו דבר כזה? מי אתם שתבטלו את פעילות צה"ל גם ברגעים אלה בעזה, גם עכשיו בבית חאנון, שהפכה להיות עיר תת קרקעית של טרור?
1+אל תדרכו במילים שלכם על אב שמקבל את הבן שלו בארון עטוף דגל ועל אמא שכולה שזה עתה קיבלה את הבשורה המרה בחייה.
מלחמה היא תהום, אבל ההיסטוריה לא נכתבת מהאולפן, היא נכתבת בשוחות, בזיעה, בגבורה. אז אל תעזו להגיד לנו שהם מתו סתם. הם המורשת של הדורות שיבואו ויגידו: בזכותם אנחנו כאן.
הם חקקו את שמם בלוח האבן של העם היהודי, והלוח הזה לא ייסדק לעולם.
