הלב נשרף, כבר ממאן להאמין לפנים הצעירות האלה, לחיים הרעננים האלה שנגדעו, וכבר מסביבי מתחילים לשאול למה לעזאזל לא יוצאים כבר מעזה, כשהשאלה הנכונה שצריכה להשאל היא למה לא מכריעים את עזה? למה לא מפסיקים להאכיל את האוייב? למה לא מפסיקים לתת לחיילינו לכבוש שטחים כדי שנצא מהם ונכבוש אותם שוב? למה מבשלים לנו עוד עיסקה שתתן לחמאס עוד זמן לחימושים, להטמנת מטענים חדשים שיחכו לחיילינו בסבב הבא?
תגידו לי "עזה שונה כי בעזה יש חטופים", ואגיד לכם שדם חטופינו לא סמוק יותר מדם חיילינו ושאין הצדקה לרפיסות ברצועה, אין הצדקה לזעקה החוזרת ונשנת של חיילינו. תנו לנו לנצח, תנו לנו להכריע.
1+אני קוראת מכאן לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' ולשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: אתם הבטחתם לנו לחימה אחרת – בלי האכלת האויב, בלי סיכון מיותר לחיילינו. אתם הבטחתם לנו הכרעה.
עד לרגע זה לעם ישראל לא ברורה הסיבה, האם זו הפצ"רית או היועמ"שית או שתיהן יחדיו? זה בטוח לא גלנט כי החלפתם את שר ביטחון, זה בטח לא הרצי כי החלפתם את הרמטכ"ל וזה בטוח לא ביידן כי קיבלנו את הנשיא המחבק ביותר שיכלנו לדמיין עלי אדמות.
1+דם חיילינו אינו הפקר. עם ישראל דורש הכרעה, אתם אומרים שזה לא זבנג וגמרנו? אתם אומרים זה לוקח זמן? תפסיקו כבר להאכיל את האויב ולהוציא את החיילים שלנו מאזורים שהם כובשים שוב ושוב ושוב – ואז יהיה אפשר לדבר על כמה הזמן הוא מרכיב קריטי ועד כמה הזמן חשוב.
