בבוקר קשה זה, מעבר לכאב האדיר על דם גיבורנו אני לא יכול שלא להרגיש תסכול מהמשך הדשדוש. אני זוכר אותי מטפל בפצועים מבית חנון המקוללת כבר לפני שנה ואנחנו עדיין באותה נקודה. שום דבר לא השתנה, רק הפנים והשמות.
על הדרג המדיני לתת כבר את ההוראה המתבקשת לכוחות לשעוט קדימה, לכבוש את הרצועה על כל חלקיה ולהתחיל במלאכת הטיהור של בית-בית, מנהרה-מנהרה עד חיסול פיזי של המפלצת.

די כבר לכבוש ולסגת מסג'עיה בפעם המאה! די כבר לדמם ולמשוך את המלחמה הזו. למה זה טוב? למי זה עוזר? הגיע הזמן לחתור לניצחון המוחלט ולהפסיק לדשדש על חשבון לוחמינו.
ומילה אחת על נצח יהודה. לאור קריאות בעבר לפרק את הגדוד ותלונות על גיוס חרדים צריך לזכור שיש גדוד חרדי בעזה ששילם אמש את המחיר הכבד מכל למען הגנה של כולנו. כל גיבור שנפל הוא עולם ומלואו אך עם הגיבורים של אתמול נמנים גם חרדים.

(בתמונות אני בזמן המילואים ופינוי פצועים מעזה במלחמת חרבות ברזל על ידי פלמ"ר שגיא, פלוגת הרפואה בה אני משרת)
