בדוח מקיף עולה שוב כי חמאס עשה שימוש שיטתי באונס ובאלימות מינית ככלי מלחמה בטבח 7 באוקטובר. הדוח, שאסף ואיגד את כל הראיות והדיווחים שפורסמו, מציג לראשונה מסגרת משפטית וראייתית חדשנית להכרה ולהשגת צדק בגין שימוש באלימות מינית ככלי לחימה, המהווה פשע נגד האנושות.
הדוח, פרי עבודתן של שלוש משפטניות בכירות ממרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן – פרופ' רות הלפרין-קדרי, השופטת המחוזית (בדימוס) נאוה בן־אור ואל"מ (מיל') עו"ד שרון זגגי־פנחס, לשעבר התובעת הצבאית הראשית של צה"ל – מציג לראשונה מסגרת משפטית וראייתית חדשנית להכרה בעובדה שנעשה שימוש שיטתי באלימות מינית כנשק, המהווה פשע נגד האנושות והשגת צדק עבור הנפגעות והנפגעים.
2+הממצאים מצביעים על דפוסים עקביים של תקיפות מיניות שיטתיות שבוצעו ע"י מחבלי חמאס – הן בזירות הרצח עצמן והן בשבי. בשונה מסיכומים אחרים שפורסמו מאז המתקפה, בספר מוצגת לראשונה מפת דרכים משפטית לצורך העמדה לדין של מחבלי החמאס בגין הפגיעות המיניות שבוצעו על ידם, בהתבסס על אותם דיווחים ועל דוקטרינות משפטיות מתקדמות.
בין יתר הממצאים שבדוח: אונס קבוצתי, השפלות פומביות, עירום כפוי, התעללות באיברי מין וירי ישיר באיברי הגוף האינטימיים; דיווחים של חטופים שחזרו על תקיפות מיניות חוזרות ונשנות, איומים ב"נישואים כפויים", ניסיון למחיקת זהות מינית – כולל בגברים; תיאורים חוזרים של גופות נשים ערומות למחצה, כבולות, לעתים למבנים ועצים, לצד דיווחים של אנשי זיהוי חללים מהבסיס הצבאי בשורא.
2+הדוח קובע חד-משמעית כי חמאס השתמש באלימות מינית ככלי לחימה – כחלק מתוכנית כוללת של טרור, השפלה קולקטיבית ודה-הומניזציה של החברה הישראלית.
על בסיס דוקטרינות קיימות במשפט הבינלאומי והישראלי, כותבות הדוח קוראות לקדם עקרון משפטי משמעותי: יש להחיל אחריות פלילית משותפת על כלל משתתפי המתקפה, גם אם לא לקחו חלק ישיר באונס עצמו – משום שידעו, יכולים היו לדעת או נטלו חלק בהפעלת אלימות מינית כחלק מהמתקפה.
2+הדוח קורא להחיל את הדוקטרינה של "אחריות משותפת באירועי ג’נוג’נוסיידהכיר בכך שכל משתתף במתקפה נשא באחריות למעשה, בין אם בפועל או על דרך התרומה, הידיעה או ההשתקה".
באירוע, צוינו גם שורת הצעדים הבאים שאותן כותבות הדוח מתכוונות לקדם ובהם קריאה לממשלת ישראל ולמערכת המשפט להחיל את הדוקטרינה של אחריות משותפת ולהעמיד לדין מחבלים על עבירות מין כחלק מפשעים נגד האנושות.
כמו כן, נרשמה פנייה למזכ"ל האו"ם להכניס את חמאס לרשימה השחורה של ארגונים המשתמשים באלימות מינית ככלי לחימה, בהתאם להחלטות מועצת הביטחון 1820 ו־1960; הנחת תשתית ראייתית אשר בה ניתן יהיה להשתמש במישור הבינלאומי – כולל הליכים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) ומול מוסדות זכויות אדם של האו"ם; קריאה לפיתוח פרוטוקול משפטי חדש לטיפול במקרי אלימות מינית בעימותים מזוינים – שיכלול כללים מותאמים לאיסוף עדויות, שימוש בראיות עקיפות והכרה בנזק הקהילתי שגורם השימוש באלימות מינית כחלק מן המתקפה.
חברות פרויקט דינה פועלות למען הכרה וצדק לנפגעות ולנפגעי אלימות מינית באזורי עימות. הספר "'למען האמת' השבעה באוקטובר ומעבר לו" פורש מהלך משפטי פורץ דרך הכולל את הדו"ח הראייתי והמשפטי הראשון מסוגו, במטרה להשפיע על הזירה הבינלאומית ולשנות את אופן ההתמודדות עם פשעים של אלימות מינית באזורי עימות (CRSV) . בין חברות הפרויקט נמנות גם איטה פרינץ גיבסון ונורית יעקבס-ינון.
פרויקט דינה אינו עוסק בתיעוד, לא עסק בגביית עדויות, ואינו פרוייקט ארכיוני. ממצאי הדו"ח מתבססים על אוסינט (Open sources), דיווחים שהגיעו לצוות הפרוייקט ומידע נוסף. לשם גיבוש הממצאים וניתוח המידע, הפרויקט בנה פלטפורמה ראייתית המקטלגת את פריטי המידע לפי ערכו הראייתי ומנתח אותם.
הפרויקט אינו מציע להנמיך את הרף הראיתי או הרף המשפטי, כדי לבסס תשתית ראייתית ומשפטית להעמדה לדין של מי שביצעו פשעים של אלימות מינית במתקפה המונית אלא לעשות כן באמצעות שימוש בכללים העומדים ברף המשפטי הנדרש הן במשפט פלילי והן בהליכים משפטיים נוספים.
