הבוקר קמנו לבשורה קשה מנשוא על נפילתם של חמישה מטובי בנינו בקרב עז בתוך שכונת בית חאנון. אך בזמן שהם לחמו ומסרו את נפשם, התרחש אבסורד בלתי נתפס: באותו היום ממש, נכנסו משאיות סיוע, באישור ממשלת ישראל , לאותו קן טרור רצחני.
הדיסוננס בין דם הלוחמים שנשפך לבין שיירות הסיוע שנכנסו אתמול הוא בלתי נתפס ובלתי נסלח. ואם חשבנו שהתמונה לא יכולה להיות גרועה יותר, שיחה שקיימנו בחדשות 14 עם לוחם שנלחם בבית חאנון בימים אלה, מעלה תמונה מדאיגה ומקוממת מהשטח עצמו. לדבריו, המציאות הטקטית מסבירה מדוע אנחנו ממשיכים לאבד שם חיילים יקרים.
1+"המרחב ההומניטרי די נושק לאזור שבו לוחמינו פועלים", סיפר הלוחם והבהיר: "זה מאפשר למחבלים 'לזלוג' משם, להניח זירת מטענים, ולחזור ולהיטמע באוכלוסייה. כמובן שהם גם יכולים לתצפת משם על הכוחות".
עוד טען הלוחם כי "אסור לכוחותינו לירות אפילו על חמושים שמסתובבים במרחב ההומניטרי, ואפילו ירי צלפים שאינו מסכן את הסביבה אסור. על אנשים שמסתובבים בקרבת המרחב נדרש אישור מיוחד לירות. ואם שאלת – בית חאנון, שכל כך קרובה לגבול, עדיין קיימת. מאות מבנים עומדים בצפיפות וממשיכים להוות נקודות יציאה להתקפות על לוחמינו".
1+במציאות בלתי נסבלת זו, אין פלא שלוחמינו נופלים. הלוחם מציג דרישה ברורה וחד משמעית מהשטח: "יש לאפשר לחסל חמושים גם במרחב ההומניטרי, לפחות בירי צלפים. אין מרחב הומניטרי במרחק ראייה מלוחמינו, וכל מי שנצפה על ידם – דינו מוות. את בית חאנון יש לשטח לחלוטין ולהפוך אותה דה-פקטו לבסיס צבאי שבהמשכו, התנחלות יהודית". הגיע הזמן להקשיב ללוחמים בשטח ולהפסיק את הטירוף. את קני הטרור יש להשמיד, לא לסייע להם בזמן שבנינו נופלים על אדמתם.
