בסופו של דבר, האופטימיות הזהירה במשלחת הישראלית בנוגע לעסקת החטופים אינה נובעת משינוי פתאומי בעמדת חמאס, אלא משינוי מהותי במצב האסטרטגי. כדי להבין את המתרחש, עלינו להפסיק להתמקד בעזה ולהסתכל ישירות אל דוחא. העסקה שאנחנו עושים אינה עם ארגון טרור מפורק, אלא עם קטאר.
לחצו כאן להצטרפות למשדר המיוחד
קטאר היא המנוע בעל הפנים הכפולות של הסכסוך הזה. במשך חודשים ארוכים, היא הייתה המנוע שחסם כל התקדמות, מתוך שיקולים ציניים של חיזוק מעמדה כמתווכת אזורית, החלשת ישראל וקידום האידאולוגיה של "האחים המוסלמים". קטאר, אויבת מדינת ישראל, הובילה אותנו בכחש תקופה ארוכה, ואנחנו, במקום להכיר במציאות, הענקנו לה את הקרדיט להוביל את המגעים.
1+אז מדוע יש היום סיבה לאופטימיות? התשובה טמונה בלחץ האמריקני. אם עד לפני שלושה חודשים עמדתה של קטאר הייתה שלילית לחלוטין, ולפני חודש הפכה לניטרלית, כעת, תחת לחץ כבד של ממשל טראמפ, היא נאלצת לגלות גישה "חיובית". לא מאהבת ישראל ולא מרצון אמיתי לשחרר את החטופים, אלא מתוך הבנה שהאינטרסים שלה נמצאים בסכנה. הלחץ מוושינגטון הוא הגורם היחיד ששינה את המשוואה.
צריך להבין עם מי מתנהל המשא ומתן באמת. הנהגת חמאס בדוחא מנותקת כמעט לחלוטין מהשטח בעזה. העסקה, למעשה, מתבצעת מול מיליציות וקבוצות מקומיות שהקטרים יודעים לשלוט בהן ולהפעיל. זה המצב העגום שאיתו ישראל נאלצת להתמודד כיום מול האויבת הקטארית.
1+עסקת החטופים היא "גלגל התנופה" שתקוע ומונע את כל התהליכים האחרים. אם תושג עסקה, היא תפתח חלון של 60 יום למשא ומתן מול הקטרים על עתידה של רצועת עזה: האם גוף בינלאומי ישלוט בה? האם ישראל תכבוש אותה? במקביל, על השולחן נמצאת גם תוכנית ההגירה, שמעוררת עניין רב בממשל טראמפ.
רק לאחר שגלגל התנופה הזה יזוז, יוכלו להתקדם גם תהליכים נוספים, כמו הרחבת הסכמי אברהם למדינות נוספות ואף התקדמות בזירה הסורית. לכן האמריקאים לוחצים כל כך חזק. הם מבינים שהנעת העסקה בעזה תגלגל החוצה את כל שאר העסקאות והאינטרסים האסטרטגיים שלהם ושל ישראל באזור. גלגל התנופה תקוע שם, בדוחא, והמפתח לשחרורו נמצא כאן, בוושינגטון.
