כשהמזרח התיכון עובר שינויים טקטוניים, זה הרגע שבו אומות אחראיות קובעות את עתידן. ישראל שלאחר המלחמה איננה עוד מדינה קטנה הנאבקת על קיומה – היא הפכה, הלכה למעשה, למעצמה אזורית הגמונית, ולשחקן גלובלי שבמקרים מסוימים אף מושך אחריו את ארצות הברית. מעמדה החדש מחייב תפיסת עומק טריטוריאלית ברוח ההבטחה ההיסטורית – מהפרת ועד לנחל מצרים.
אם הסכמי אברהם אכן יתרחבו גם לסוריה וללבנון, נעמוד בפני מהפכה גיאופוליטית חסרת תקדים: כל הלבנט, מהים התיכון ועד המדבר, יהיה מרושת במדינות שמכירות בישראל ומקיימות עמה הסכמי שלום.
2+במציאות זו, ההצעה להקים מדינה פלשתינית איננה רק אנכרוניסטית – היא מהווה איום ישיר על חייהם של אזרחי ישראל. מאז השבעה באוקטובר, אפילו השמאל המתון מבין: מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון משמעה חמאסטן שנייה בלב הארץ.
הגיעה העת להכריז על ריבונות ישראלית מלאה ביהודה ושומרון. ניתן, אולי, להתחיל בשלבים – באזורים המסומנים כ-C, שם מתגוררת האוכלוסייה היהודית. אך המהלך האמיתי, הנכון, ההיסטורי, הוא להחיל ריבונות ישראלית מלאה על כלל שטחי יהודה ושומרון – אותם הרים שביניהם נולדו ממלכת יהודה וממלכת ישראל.
2+זהו הלב הפועם של העם העברי הקדום. וכפי שהנשיא האמריקני דונלד טראמפ התבטא לאחרונה, שהוא לא מבין איך למעצמה כמו ישראל יש "רוחב בעובי של עיפרון".
ריבונות אינה רק מעשה סמלי – היא כוללת חיסול מערכות השלטון האלטרנטיביות. יש לבטל את הרשות הפלשתינית, להפעיל ממשל צבאי כולל, ולעבור תהליך יסודי של טיהור השטח מנשק, מבנה אחר מבנה, תוך החלת שליטה מוחלטת של מערכת החינוך, התרבות והמשפט.
2+דה-חמאסיזציה. דה-נאציפיקציה. עיצוב תודעתי מחודש. ביום שאחרי, יראו הפלשתינים את עזה החרבה ויבינו: מול עם ישראל לא מתעסקים. לאחר תקופה ארוכה של יציבות – עשור או יותר – ניתן יהיה לשקול הענקת זכויות אזרחיות לתושבי האזור, אך זאת רק לאחר עמידה בתבחינים ביטחוניים, מוסריים וחינוכיים ברורים ונוקשים.
כי מעצמה לא רק שולטת – היא קובעת. מעצמה מושכת משקיעים, מרחיבה את גבולות התרבות, מעוררת השראה, ומבהירה באותה נשימה: כל מי שמאתגר אותה – נכשל. הרגע הזה, שבו ישראל תופסת את מקומה ההיסטורי, הוא רגע של הכרעה: או שנמשיך לשחק במגרש של מדינות קטנות החוששות מהצל של עצמן – או שנכריז, בביטחון מלא, שהגענו הביתה.
