בעוד תשומת הלב הציבורית מופנית, ובצדק, לעזה ולעסקת החטופים המתגבשת, מתנהל קרב אחר, חריף לא פחות, כאן בבית. זהו הקרב מול אותו מחנה פוליטי ישן, אותו "קול אחד" של אליטות ביטחוניות ומשפטיות, ששוב מנסה לשחק משחקים על גב המדינה.
במידה ותצא לדרך: כך עשויה להיראות עסקת החטופים הבאה
הספין האחרון, שיצא ישירות מבית היוצר של "כחול לבן", הוא ההצעה המגוחכת שבני גנץ יחליף את איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' בממשלה. הבה נדייק: אף אחד לא פנה אליהם. הם אלו שמדליפים את הרעיון, בניסיון נואש להציג את עצמם כאלטרנטיבה.
1+אך הציבור אינו שוכח: בני גנץ הוא מכשול סדרתי לממשלות. הוא היה מכשול בממשלת הקורונה, והוא מכשול בממשלת המלחמה. הוא וחבריו, אותה קבוצה של "לוזרים" ללא דרך ואידיאולוגיה, רוצים להידבק כמו "זבוב לפיל" למנהיגותו של נתניהו, כי הם יודעים את אפסותם הפוליטית.
הצביעות לא נעצרת שם. הנשיא יצחק הרצוג דיבר על "הכזת הדם" כאילו הייתה "גזירת גורל", ושוכח שמחנהו הפוליטי הוא זה שהוביל אותנו למדיניות הכושלת של אוסלו וההתנתקות. אותה מדיניות שהביאה עלינו את האסון.
1+אך שיא הצביעות שמור למערכת המשפט. השופט יצחק עמית, המתיימר לכהן כנשיא בית המשפט העליון, מרחם על מחבלי הנוח'בה הנתעבים ודואג לכספם ורווחתם, אך מסלק בגסות רוח משפחות שכולות מאולמו. "כל המרחם על אכזרים, סופו מתאכזר לרחמנים".
אולי כדאי שהנשיא ייקח אותו לסיור אצל המשפחות הללו. זוהי מערכת רקובה, המייצרת כאוס, ופקידיה, כמו גילי לימון וחגי ארוש, עסוקים בהדלפות, בסיכול מינויים ובניסיון לעצור את משפט נתניהו, במקום לשרת את המדינה
.לכן, האתגר של ממשלת הימין אינו רק לנצח את חמאס, אלא לעמוד איתן מול הלחצים והמשחקים הפוליטיים מבית. המבחן הוא לא אם בן גביר וסמוטריץ' "יותר ימנים מנתניהו", אלא אם הממשלה כולה תדע להבחין בין אויב חיצוני לאתגרים הפנימיים המסוכנים לא פחות.
הכתבה נערכה ע"פ הדברים שאמר פרשננו הפוליטי מדיני יעקב ברדוגו בתוכנית "ישראל הבוקר".
