בשבועות האחרונים חלה התקדמות משמעותית במגעים מול המשטר החדש בדמשק. ההבנה בירושלים ובוושינגטון היא שאחמד א-שרע פחות מתעניין בסיום המלחמה בעזה ויותר בהסרת הסנקציות האמריקניות על סוריה. "הוא ממש לא הפך לציוני", אמר לי גורם מדיני, "אבל האינטרסים מכתיבים את נתיב הפעולה שלו".
בינתיים, האמריקנים מעוניינים לכרוך בנורמליזציה עם סוריה גם את הפשרת היחסים בין ישראל לטורקיה, ועל הרקע הזה, אולי, ניתן להבין את אמירתו היום של טום באראק, שגריר ארה"ב באנקרה שמשמש גם כשליח המיוחד לסוריה, כי "המחלוקת בין וושינגטון לטורקיה בנושא אספקת מטוסי F-35 עשויה להיפתר בקרוב".
1+באשר ללבנון העניינים מורכבים יותר, ותלויים במידה רבה בהבשלת התהליך של פירוק חיזבאללה מנשקו – מה שטרם קרה, אך הממשלה בביירות ובעיקר הממשל בוושינגטון עדיין לא ויתרו על היעד הזה.
בשלב הבא אמורים להצטרף הסעודים, אבל הם יבואו רק לאחר סיום המלחמה בעזה, בגלל דעת הקהל בממלכה. סיום המלחמה, לפחות על פי גורמים בירושלים, אמור לקרות בחודשים הקרובים – בין אם בהכרעה צבאית או בעסקת כניעה של חמאס.
1+אם סעודיה תבוא, הציפייה היא שאחריה תצטרף אינדונזיה – המדינה המוסלמית הגדולה העולם, שם נבחרה לאחרונה ממשלה פרו-מערבית בראשות פרובואו סוביינטו. ייתכן שהסעודים יצליחו להביא בהמשך גם את בעלת בריתם הקרובה ביותר, פקיסטן, המדינה המוסלמית השנייה בגודלה.
לגבי הפקיסטנים הדברים מורכבים יותר, הן בגלל זרמים אסלאמיסטיים חזקים בתוך פקיסטן, והן בגלל היחסים ההדוקים בין ישראל להודו ומצב הלחימה/מתיחות כבדה בין הודו לפקיסטן.
בכל מקרה, על פי התוכניות בירושלים ובוושינגטון כל זה אמור לקרות במהלך חצי השנה עד השנה הקרובה – יעד שאפתני ואופטימי מאוד, אבל לאור השינויים המהירים והדרמטיים באזור, בדגש על נפילתה של איראן, אי אפשר לשלול זאת.
