ב־2023, כשהממשלה קידמה את הרפורמה המשפטית, נשלחו מכתבים לוושינגטון: "מר ביידן, התערב, עצור את נתניהו". קמפיינים באולפנים, עצומות, והנשיא נענה.
תראו איך גנץ גיבה אז את הלחץ האמריקאי: "הנשיא ביידן שיגר הלילה קריאת השכמה דחופה לממשלת ישראל. פגיעה ביחסים עם ארה"ב, ידידתנו הטובה ביותר ובעלת בריתנו החשובה ביותר – היא פיגוע אסטרטגי". שמירה על יחסים, אמרו, היא חובה.
2+עברו שנתיים – והממשל בארצות הברית התחלף. טראמפ נכנס, איראן הובסה בשיתוף פעולה מזהיר בין ישראל וארצות הברית וכמובן של שני המנהיגים, ועכשיו הם רוצים להמשיך- הגעה להכרעה בעזה והרחבת הסכמי השלום.
אבל בזמן שנתניהו, ראש ממשלת המלחמה הגדול, כפי שמכנה אותו טראמפ, צריך להתכנס להישגים המדיניים, הוא עסוק בדיונים בבית משפט:
על סיגרים, כתבות רכילות משנת 2013, ועל באגס באני.
2+אז טראמפ מבין היטב את המצב- והצהיר: "צריך לבטל את משפט נתניהו, ולא – זה מכשול להסכמים היסטוריים במזרח-התיכון", ופתאום אלה שזעקו "הצל אותנו, ביידן", קוראים עכשיו נגד טראמפ: "זו התערבות גסה".
ראש הממשלה מבקש דחייה כדי לטפל בעניינים הרי גורל, אבל במערכת המשפטית הכל פוליטי. שלושה שופטים מקבלים החלטות של ראשי מדינה, ומערכת תביעה שיכולה לעצור בכל רגע – וממשיכה עם הטרלול הזה. וזו כבר תעודת עניות: ראש אמ"ן וראש מוסד מגיעים לבית המשפט כדי לשכנע שופטים שדחייה נדרשת.
2+אז רגע לפני שהמערכת תגרור אותנו למשבר דיפלומטי עם וושינגטון, אולי הגיע הזמן לקצת צניעות. ההיסטוריה לא תסלח למי שהעדיף עיסוק בזוטות בזמנים דרמטיים עבור העם היהודי ומדינת ישראל. מערכת המשפט הישראלית התרגלה לסמכות בלי אחריות, והפעם האחריות היא לגמרי עליה. ביטחונם ושלומם של אזרחי מדינת ישראל מופקד בידיה.
