בפרשת השבוע נקרא על עדת קורח. האיש שערער על ההנהגה בכסות של צדיקות. קורח – טלית שכולה תכלת, ללא ניגוד עניינים, ללא משוא פנים – כך הוא טען. את סופו כולנו מכירים: האדמה בלעה אותו, לא נשאר ממנו זכר.
אין אני רוצה שהאדמה תבלע את אנשי המשפט , אבל אני יודע שההיסטוריה לא תזכור אותם , ורק תרשום את שמם ואת מעשיהם .
להבדיל, גם היום יש שופטים ופרקליטים, שמלבישים את עצמם בגלימה שחורה של צדיקות. כל אחד שאמר שלום ברחוב לראש הממשלה – כבר בניגוד עניינים וגם עבריין. אילו הם, "המצדיקים", הם לא עושים לא עבירות בנייה, הם לא שופטים בניגוד עניינים ברור, להם אין שום שום דבר.
בשבועיים האחרונים ההיסטוריה קבעה כי השם בנימין נתניהו ייזכר לדורי דורות, ויירשם בכל ספרי ההיסטוריה. ואילו הם – בעוד שנה מישהו ידע מי הם? אהרון ברק דיבר על כך שצריך להגיע להסכם ולקדם חנינה, יכול להיות שהוא מפחד?
