עם סיום מבצע "עם כלביא" הבוקר (שלישי) ברור שאיראן ספגה מכה אדירה, גם פיזית בתוך איראן – עממית וצבאית, גם מבחינת מיזם ייצוא המהפכה ויצירת טבעת החנק סביבנו באמצעות השלוחות שלה, וגם באופן הפשוט ביותר – מבחינת הכבוד והמוניטין שלהם.
המבחן הגדול שלהם עכשיו הוא מה יקרה הלאה. הם כמובן יבצעו הערכת נזקים כשאבק הקרבות יתפזר – מה שבוודאי כבר מתרחש במידה כזאת או אחרת. ולמרות שהם מתעקשים לייצר נרטיב של ניצחון שלהם – את האמת כולם מבינים: משטר האייתולות ספג פגיעה קשה מאד במערכי טילי הקרקע קרקע, ההגנה אווירית, הטילים בליסטיים, הדלקים לאותם טילים וכמובן בתכנית הגרעין שלו.
עד כמה, אם בכלל, האיראנים יצליחו לשקם את היכולות הללו? זה תלוי הרבה באכיפה שיבצע המערב ונבצע אנחנו. האם הפגיעה שביצענו בסמלי השלטון וביסודות שמחזיקים את המשטר, איכשהו כן תוביל להתפוררות המשטר בעתיד הקרוב או הקרוב פחות? אפשר רק לקוות.
בכל אופן, מה שהם לא צריכים לשקם זה את הכוונה להשמיד אותנו. בזה הם דבקו לפני המערכה, במהלכה וגם עכשיו, לאחריה. העובדה היא שהמשטר, גם אם נפגע קשות, הוא עדיין הוא אותו משטר שחרט על דגלו את המטרה הזאת שממשיכה לעמוד בראש מעייניו גם עכשיו – גם אם הוא כרגע בסטטוס של "חי מוחלש" ולא במלוא כוחו.
