מה שהחל כמכת פתיחה כירורגית הפך למבצע רחב היקף: למעלה מאלף גיחות אוויריות, חיסולים של בכירים ופגיעה ניכרת במתקני הגרעין. בישראל מתדרכים היום שהצבא צריך כנראה עוד ימים אחדים כדי לסיים את בנק המטרות.
במערכת הביטחון ובדרג המדיני כבר מדברים על "היום שאחרי" – וכיצד שומרים על הישגי המלחמה. אחרי הפגיעה האנושה בפרויקט הגרעין והשמדת חלקים מרכזיים מתוכנית הטילים הבליסטיים, אלו שני היעדים שעוברים כעת לתחזוקה מתמדת.
הדרך היחידה להבטיח שההישגים לא יתאדו, אומרים בישראל, היא אכיפה נוקשה על פי מודל לבנון – בו אין דיבור ישיר בין הצדדים, אלא פעולה רציפה ואסרטיבית בשטח. גורם ביטחוני בכיר אומר: "הסיכוי שאיראן תסכים למנגנון אכיפה כלשהו – שואף לאפס". לכן, המשמעות היא ברורה: גורלנו בידינו.
ישראל חייבת לשמור על חופש הפעולה, כולל יכולת לתקוף שוב כל ניסיון של איראן לשקם מתקני גרעין, להקים מחדש את תעשיית הטילים או לייבא אמצעי לחימה. כל ניסיון כזה – ייענה בתקיפה. זהו תנאי יסוד ליציבות.
המודל הזה, שכבר מיושם בלבנון, מוכיח את עצמו. ישראל מבהירה כי היא בלתי ניתנת לעצירה, והמשטר האיראני – כמו גם הציבור – צריכים להבין זאת. המערכה אולי מסתיימת, אך ההרתעה רק מתחילה.
