סביר להניח שלא חשבתם על הרצי הלוי בחודשיים האחרונים. ברגע שסיים את תפקידו בראש הצבא, כשהוא חתום על טבח השבעה באוקטובר, שמו נעלם מהזירה הציבורית. בדומה לכך, בשקט בשקט רונן בר סיים בשבוע האחרון את תפקידו בשב"כ. זאת ברקע שורת דמויות מפתח שהוחלפו בצמרת לאחרונה.
סקירה קצרה
שמחת תורה בבוקר, דם, אש ותימרות עשן. מדינת ישראל בסכנה קיומית – ובראש מערכת הביטחון עומדות דמויות שלא יודעות מה זה ניצחון ובטח שלא מדברות על הכרעה. מספר חודשים לאחר מכן, הסכנה הקיומית חלפה ועדיין אנו רחוקים מלמגר את כל האיומים – אבל המצב כבר שונה לגמרי במזרח התיכון בכלל ובישראל בפרט.
2+בשמחת תורה תשפ"ד קמנו לבוקר שבו הרצי מנהל את הצבא ומה שמעניין אותו זה הסרת פאצ'ים של משיח. באותו הזמן רונן בר ניהל את השב"כ כשבראש סדר העדיפויות שלו זה שגרת חייהם של הערבים ורדיפת מתיישבים, את היועמ"שית עניין תפריט הארוחות למחבלים ויחד איתם גלנט הרופס שבתקופתו סר הביטחון.
היום, שנה וחצי אחרי, עם ישראל עשה היסטוריה. חליווה, הרצי, גלנט, דובר צה"ל הפוליטי, אלופים כושלים וביניהם יהודה פוקס שבעיניו מתיישבים הם אויב, כל אלו כבר נטולי השפעה על ניהול המלחמה. דפי ההיסטוריה יוכלו לצייר להם דמויות של גיבורים, אבל הכישלון הגדול לעולם מונח על כתפיהם.
2+המערכת כולה מתחלפת וזוהי רק התחלה של עידן חדש. נכנס שר ביטחון שמצהיר "המתיישבים הם לא אויב", רמטכ"ל שמודיע שלא יתעסק בפאצ'ים ודובר צה"ל שמפסיק לצנזר בתמונות את סמל המשיח מקסדות הלוחמים.
בשנה וחצי הזו, כל אחד חווה הרבה רגעים של ייאוש ומשבר, וגם עכשיו עלינו לזכור עם כל הכאב, את משפחות הפצועים בגוף ובנפש, החללים, החטופים והמפונים, אבל בתהליך ארוך התחולל שינוי ענק. מי חלם אי פעם שכל זה יקרה בשנה וחצי?
2+כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, לאט לאט. כך מובא לנו בגמרא וכך אנו רואים לאורך השנים. תהליכים יכולים להיות ארוכי טווח, אך מגמת השינוי הינה תמיד לטובה. באחת השיחות שלו אמר הרבי מלובביץ' שצריך רק לפקוח את העיניים ולראות איך כבר הכל מוכן לגאולה.
והנה הכל כבר מוכן, בבית הלבן מדברים על משיח, דפי הקרב בצה"ל מצטטים את התנ"ך וחטופים בעזה מתקרבים לבורא עולם. עם מחיר כבד והרבה כאב עם ישראל התקדם בצעדי ענק למקום טוב בהרבה. קל ליפול אל המקומות האפלים וחייב לזכור את כל מה שאיבדנו בדרך, אבל ככלל אי אפשר להתעלם מהכיוון החיובי אליו אנו מתקדמים.
