דמיינו מציאות אחרת: איראן וישראל משתפות פעולה – כלכלית, תרבותית, ואפילו ביטחונית. מדינת היהודים מספקת נשק וייעוץ אסטרטגי למעצמה הפרסית, והיחסים בין המדינות פורחים. זה אולי נשמע היום כמו פנטזיה, אבל עד לפני כמה עשורים זו הייתה המציאות, עד שהמהפכה האסלאמית טרפה את הקלפים ושינתה את פני המזרח התיכון.
במשך קרוב לשלושים שנה, בתקופת שלטונו של השאה מוחמד רזא פהלווי, התקיימו יחסים קרובים בין ישראל לאיראן. שתי המדינות מצאו עצמן מבודדות יחסית בזירה האזורית. ישראל הייתה מוקפת מדינות ערביות עוינות, ואילו איראן, שאינה ערבית ושיעית ברובה, חששה מהשפעתן של מצרים, עיראק והגוש הסובייטי. לפי החוקר סוהראב סובאני, הברית שנרקמה בין שתי המדינות הייתה תוצאה של אינטרסים אסטרטגיים משותפים, שהתממשו בעיקר דרך שיתוף פעולה חשאי בתחומי דיפלומטיה, מודיעין וסחר בנשק.
The Untold Story of Friendship Between Iran and Israel Before the Islamic Revolution. pic.twitter.com/LBCW9XRmn9
— ((🆆3⃣🅱🆂🜃🅶3⃣)) 🇮🇱 I Stand with Israel! 🇮🇱 (@w3bsag3) March 18, 2025
על אף שאיראן לא הכירה בישראל רשמית, היא אפשרה לה להקים בטהרן נציגות דיפלומטית שפעלה למעשה כשגרירות. על פי תחקיר שפורסם באתר NDTV, שתי המדינות שיתפו פעולה גם במסגרת מה שכונה "ברית הפריפריה" – הסכם לא פורמלי עם טורקיה ואתיופיה, שנועד לבלום את ההשפעה של מדינות ערב המרכזיות. במהלך שנות השישים והשבעים פעלו יחד המוסד הישראלי ושירות המודיעין האיראני סאוואכ.
שיתוף הפעולה העמיק גם בתחום הביטחוני. לפי מחקרו של טריטה פרסי, ישראל ואיראן פיתחו יחד פרויקט טילים בשם "פרח", שנועד לספק לאיראן יכולת שיגור לטווח קצר. ישראל סיפקה את הידע הטכנולוגי, ואיראן מימנה את התוכנית. במקביל, ישראל סיפקה ציוד צבאי, אימנה קצינים איראנים, ואף הייתה שותפה, לפי פרסי, לשלבים הראשונים של תוכנית הגרעין האזרחית שיזם השאה.
במאמר שפורסם ב"גרדיאן", טען עבאס מילאני, מנהל תוכנית לימודי איראן באוניברסיטת סטנפורד כי "מדינת ישראל הייתה אחת מבעלות הברית החשובות ביותר של איראן במאמציו של השאה לקדם תוכנית גרעין בעשור האחרון לשלטונו".
From Allies to Adversaries: The Evolution of Iran-Israel Relations and the Path to Conflict
Before Iran’s 1979 Islamic Revolution, Iran and Israel maintained relatively close diplomatic and economic ties. Under Shah Mohammad Reza Pahlavi, Iran was one of the few Muslim-majority… pic.twitter.com/a67U1RmDcT
— Owl on a Twig (@OwlOnATwig) October 26, 2024
אבל הקשרים לא נעצרו בביטחון. בשנות השבעים חיו בטהרן אלפי ישראלים – טכנאים, מהנדסים, יועצים, שליחים דיפלומטיים ואנשי עסקים. פעל בעיר בית ספר ישראלי רשמי, טיסות יומיות של אל על קישרו את תל אביב עם הבירה האיראנית, וחברות ישראליות לקחו חלק בהקמת תשתיות, בתי מלון ומפעלי תעשייה.
גם הקהילה היהודית באיראן, שהייתה אז הגדולה ביותר במזרח התיכון מחוץ לישראל, תרמה לקשרים הללו. לפי מחקרו של ההיסטוריון ליאור שטרנפלד, רבים מיהודי איראן הזדהו עם מדינת ישראל אך בחרו להישאר במולדתם. הם השתלבו בבנקאות, בתעשייה ובחיים הציבוריים, תוך שמירה על קשר עם מוסדות יהודיים וציוניים. הקהילה הזו שימשה גשר שקט אך משמעותי בין שתי המדינות.
Before the fall, no one listened. The Shah, Mohammad Reza Pahlavi, warned of rising extremist and terrorist forces long before the West dared to admit it.
“ Palestinians must know there is a limit to how far they can go bullying the world—through terrorism and blackmail.’” pic.twitter.com/mvFTIq8ldl— April Color (@ColorApril) June 20, 2025
אולם כל זה בא לקצו באחת. בשנת 1979, עם נפילת משטר השאה והקמת הרפובליקה האסלאמית, נותקו הקשרים הדיפלומטיים, "השגרירות" הישראלית נסגרה, ואיראן הפכה בחלוף השנים לאויבת הגדולה והמסוכנת ביותר של מדינת היהודים – אך אולי הפעם הסוף יהיה אחר?
