אחרי שנץ מפואר בשבת, לא הצלחתי להירדם בלילה. פתחתי את הטלוויזיה, השעה הייתה 02:30 וזה מה שאמרו שם. "אני לא רואה, אני כן שומעת את המנגינה שזה יכול להימשך הרבה זמן. שצריך להתאזר בסבלנות, וזו אכן בעיה. כי אני לא רואה שיש מטרות ברורות".
"לסיים את זה בצורה שאתה מגדיר לעצמך, "אל תחכה עכשיו להסתבכות, אל תחכה להתבססות", "צריך להסתפק באותן מטרות ולהגיד, "הנה הגענו". מדינת ישראל הגיעה לשיא של הביצועים, וכל הכבוד למי שהיה שותף לזה. ושמה לעצור, ולא להסתבך עוד בתוך החול הטובעני הזה".
1+רק שתבינו את ההזיה. ב-01:40 בלילה, מטוסים אמריקאים הטילו פצצות כבדות באיראן. ובשתיים בלילה, בטלוויזיה הישראלית מדברים על זה שאין מטרות ברורות, שצריך לסיים את זה, וש"אסור להסתבך עוד בחול הטובעני".
תשמעו, רבות דובר על הקשקשנים, אותם פרשנים ועיתונאים שבלבלו את המוח. אצלם זה רק בגלל אג'נדות ושיקולים פוליטיים שיש להם נגד רה"מ בנימין נתניהו והממשלה.
1+אבל צריך לדבר גם על הקשקשנים מזן אחר. אלו שמחלישים, שמורידים, תבוסתנים, מזיקים. אלו שאחרי ימים ספורים בלבד במערכה, כבר דוחפים לסיים. אלה שמבלבלים את המוח על מה האסטרטגיה ומה עם "היום שאחרי". מה יש לכם? אנחנו במלחמה היסטורית! מה אתם ממהרים לסיים פעילות שתציל את חיי הילדים והנכדים שלנו? למה לשדר כניעה? למה זה קורה?
כי יש אנשים שחושבים שאם חס וחלילה תגיד משהו טוב באולפן, אולי תיחשב ל"ביביסט", או חלק מ"עדר", או איזה "בבון". חייבים גם קצת להיות איזה "אובר-חוכם" כזה ולהגיד משהו שלילי ורע. ככה זה נראה בסוף.
ובכן, חברים, חלאס! מספיק! אין קונים לזה. עם ישראל התבגר. עם ישראל חזק. עם ישראל נחוש, ומוכן לספוג, ומוכן לנצח. עם ישראל חי.
