יש פרשיות בתורה שפתאום מרגישות כאילו הן לא סתם נקראות – אלא נכתבו בשביל השבוע הזה. אנחנו בעיצומו של שבוע סוער – מבצע צבאי היסטורי בלב איראן, אזעקות, דריכות, דיווחים חיים מסביב לשעון. האולפנים פתוחים, הכותרות מתחלפות בקצב מהיר, וכל משפט שנאמר יכול להלחיץ מדינה שלמה או להרגיע. ואז מגיעה פרשת שלח לך, ומזכירה לכולנו, עיתונאים, פרשנים, כתבי שטח וגם אנשי ציבור – כמה דווקא המילים הן אלה שיכולות להכריע. הפרשה מלמדת אותנו כמה כח יש למילים ולפרשנות – ושלא נדע גם כמה נזק לדורות זה יכול לגרום.
משה רבנו שולח את נשיאי השבטים, את המנהיגות, "לתור את הארץ", ללכת לשטח ולדווח בחזור על כל מה שהם ראו. הם חוזרים עם אותן עובדות גולמיות. כולם ראו את פירותיה המשובחים, כולם ראו את הערים הבצורות, וכולם ראו את בני הענק. העובדות היו זהות. אבל אז, ברגע אחד, הסיפור מתפצל לשני נרטיבים קוטביים, והפיצול הזה הוא שקובע את גורל הדור כולו.
3+עשרת המרגלים, כפי שמציין ה'אור החיים' הקדוש, לא אמרו שקר, אבל הסיתו את העם מתוך פירוש מוטעה של המציאות – וכאן בעצם טמון לב העניין. הם לא המציאו עובדות, אך הם השתמשו במעטפת שמציירת את הסיפור בצורה מסויימת. היום כל סטודנט בשנה ראשונה לתואר בתקשורת ידע לקרוא לזה בשם: "מסגור". הם לקחו נתוני אמת, עובדות בשטח – ומסגרו אותם בתוך מסגרת של פחד, חולשה ייאוש וחוסר אמונה. הם לא דיווחו, הם פירשו, הם נתנו את המקום של הרגש שלהם להשתלט על השכל.
המרגלים ראו ארץ עשירה, יפה ופורייה. הם הגיעו עד נחל אשכול וחתכו משם אשכול ענבים עצום, כל כך כבד שנאלצו לשאת אותו שניים במוט. הם אספו גם רימונים ותאנים, וחזרו ואמרו בפה מלא: "וגם זבת חלב ודבש היא". אבל לצד כל זה, הם ראו גם ערים גדולות ומבוצרות, עמים חזקים, וילידי ענק – אנשים גבוהים ועוצמתיים. הם הבחינו בתופעה חריגה: לוויות רבות, מיתות משונות, שכפי שמסביר רש"י – הן היו דווקא חסד אלוקי שנועד להסתיר את נוכחותם.
3+אבל המרגלים לא פירשו את הדברים מתוך אמונה או ביטחון, אלא הפכו כל קושי לעדות מפחידה ומאיימת על עם ישראל. במקום לומר "הארץ נהדרת אך נצטרך להתמודד", הם קבעו: "ארץ אוכלת יושביה היא". מה שהיה אמור להיות סיור הכנה לקראת העליה לארץ המובטחת – הפך למסע של הפחדה וכמו שאומרים היום "תבהלה". לא העובדות היו הבעיה – אלא המסגור. התיאור שלהם לאירועים הפך לדיווח מרתיע, כזה שהפיל את רוח העם וגרם לו לבכות בלילה ההוא לדורות.
לעומתם היו שני מרגלים אחרים יהושע בן נון וכלב בן יפונה – הם, ראו בדיוק את אותה הארץ שראו האחרים: את הערים הבצורות, את ילידי הענק, את העמים החזקים – וכן גם את הלוויות. אבל בניגוד לעשרת המרגלים, הם לא ראו בזה סיבה לפחד אלא הזדמנות לאמונה. הם חזרו ואמרו: "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה – טובה הארץ מאוד מאוד" (במדבר י"ד, ז). הם לא הכחישו את הקשיים, אבל בחרו להבליט את הברכה, את הייעוד, את ההבטחה האלוקית. הם לא ניסו להמעיט באתגר – אלא העבירו מסר ברור: "ה' איתנו, אל תיראו" (שם, ט). בעיניהם, האויבים החזקים לא היו בלתי מנוצחים – אלא "לחמנו הם", כלומר – ניתנים לנו. בניגוד לעשרת המרגלים ששתלו פחד בלב העם, יהושע וכלב ניסו לשתול תקווה. אותו נוף – שתי דרכי הסתכלות. והבחירה – תמיד בידינו.
3+ועכשיו, נחזור אל המציאות שלנו – הסיפור של דור הגאולה. האם זה לא בדיוק מה שמתרחש לנגד עינינו? אנשי תקשורת מסוימים, ולצערנו גם פוליטיקאים המצטרפים אליהם, לא רק מדווחים לנו מה קורה. הם ממסגרים את המציאות (יש שיגידו אפילו ממציאים, אבל נעזוב את זה לרגע), הם בוחרים את הנרטיב בישראל ואת הסיקור התקשורתי. כל כתב, כל פרשן, כל מגיש, ניצב בצומת של המרגלים: האם להציג את העובדות מתוך אחריות, פרופורציה ורוח גדולה? או למסגר אותן בתוך פאניקה, תבהלה ציניות וחיפוש אחר רייטינג?
האם מספרים לנו על העוצמה, על התעוזה, על ההרתעה? או שמא בוחרים להתמקד ב"מה עלול להשתבש", ב"איך נגיב אם…", "בסדר, אבל מה האסטרטגיה" – או כל בפרשנויות כאלו ואחרות המייצרות חרדה?
3+הנאמנות לדגל והאחריות הציבורית אין פירושן שקר או עצימת עיניים – חלילה. חובה לשאול שאלות קשות, להציג ביקורת בונה ולהציף נושאים המוסתרים לציבור. אך כל זה חייב לבוא מתוך אחריות, לא מתוך פחדנות ולא בהחלשה. צריך לבוא מתוך רצון לחזק, לא להחליש. האחריות שלי ושל כל אנשי התקשורת היא לבחור להציב את המצב – כמו שהוא, את העובדות, את האמת – בצורה שמחזקת את המורל הלאומי, שמזכירה לנו מי אנחנו ומהי משימת הדורות שלנו. וחלילה לא להוציא דיבת הארץ רעה.
רבי נחמן מברסלב לימד אותנו: "אדם נמצא במקום שמחשבתו נמצאת בו". כשהמרחב הציבורי שלנו מוצף בנרטיב של חולשה, של יאוש וכו לשם המחשבה הלאומית נודדת באל כורחה. אבל אם כולנו יחד – בשיחות הסלון, ברשתות החברתיות, בשיח הפנימי שלנו – נבחר להיות כמו יהושע וכלב, אם נבחר להפיץ את הנרטיב של אמונה, גבורה וביטחון, ניצור מציאות אחרת – מציאות של ניצחון בעזרת ה' על האויבים שלנו, מציאות של גאולה – פשוט מציאות חיובית.
