לאחר תקיפת הכור בעיראק ב-1981, איראן הפיקה לקחים: במקום לרכז את תוכנית הגרעין שלה במקום אחד, היא פיזרה את המתקנים בכל רחבי המדינה, כך שיקשה להשמיד אותם.
לתוכנית הגרעין האיראנית יש – או יותר נכון היו – שלושה מתקני ליבה: נתנז, אספהאן ופורדו. השניים הראשונים כבר זכו לביקור מחיל האוויר – והפכו במידה רבה לגלי הריסות. כעת נותרנו עם האגוז הקשה לפיצוח – פורדו.
1+אבל מה בעצם החשיבות של המתקן הגרעיני הזה, ומה פשר האובססיה של ישראל בנוגע להשמדה שלו? התשובה היא שכל עוד פורדו עומד על תלו, איראן יכולה לפרוץ לפצצה – למרות המכות הקשות שספגה.
מתקן העשרת האורניום בפורדו אמנם קטן יחסית – כאלף עד 2,000 צנטריפוגות בלבד, לעומת יותר מ-10,000 במתקן שהושמד בנתנז; אבל הצנטריפוגות בפורדו מתקדמות ומהירות יותר בערך פי שישה, ואידיאליות להעשרת אורניום לרמות גבוהות.
איראן כבר העשירה יותר מ-400 ק"ג של אורניום לרמה שקרובה מאוד לזו שנדרשת לנשק גרעיני, וככל הנראה היא שומרת חלק ניכר מהכמות הזו, שיכולה להספיק לכעשר פצצות אטום – במעבה האדמה בפורדו. לכן, כמה שבועות, ואולי אפילו פחות מכך, של הפעלת הצנטריפוגות בפורדו, יספיקו לה כדי לייצר את ליבת הפצצה.
1+אז למה מחכים בחיל האוויר? ובכן, האיראנים לא פראיירים: את המתקן בפורדו הם קברו כ-80 מטרים במעבה האדמה, בעומק כזה שהופך אותו לבלתי חדיר לפצצות שברשות ישראל. למעשה, כדי לחדור אותו יש צורך בפצצות כבדות כל כך, שרק המפציצים האסטרטגיים של חיל האוויר האמריקני יכולים לשאת.
ראש הממשלה נתניהו כבר הבהיר שישראל לא תסיים את המבצע באיראן עד שתשלים את העבודה – זאת אומרת, תטפל גם בפורדו. לכן, או שטראמפ ייתן בקרוב את הפקודה לטייסים שלו, או שנראה את ישראל שולפת עוד שפן מהכובע – כזה שישאיר את העולם בהלם, ואת האיראנים בלי תוכנית גרעין.
