שבעה חודשים של נוהל קרב מורכב, שהתנהל במקביל ללחימה עצימה בזירות אחרות, הובילו למערכה הנוכחית שמנהלת ישראל מול איראן. תהליך התכנון, שהחל בסוף אוקטובר, בשיא הלחימה מול חיזבאללה, התבסס על יכולות מודיעיניות ותשתית ידע שנבנו לאורך שנים, אך עמד בפני אתגר חדש לחלוטין: תכנון מלחמה קינטית רחבת היקף, דבר שמעולם לא נעשה קודם לכן.
הבסיס למבצע נשען על פעולות חשאיות שבוצעו לאורך שנים בשיתוף פעולה עם המוסד, אך אלו נועדו להיות שלב מקדים לפעולה צבאית, ולא המערכה עצמה. במטאפורה שהוצגה, אם המלחמה באיראן היא "מכונית", המפתח להתנעתה הוא השגת עליונות אווירית מוחלטת.
3+ממרתפי המודיעין לתוכנית אופרטיבית: המשבר והפריצה
נקודת הפתיחה הרשמית של נוהל הקרב הייתה בכנס רב-משתתפים של אמ"ן וחיל האוויר בחודש נובמבר. בכנס זה, שהתקיים במשך 10 שעות באחד המבנים של 8200 בזמן שהתמרון בלבנון היה בעיצומו, שורטטו "מרכזי הכובד" של איראן, שהוגדרו כיעדים המרכזיים למלחמה: מערכי האש (טילים), יכולת הגרעין, מערכות הפיקוד והשליטה, העליונות האווירית של איראן, הכלכלה, השלטון והתעשייה הצבאית.
המסקנה המרכזית מהדיון הייתה חד-משמעית: אם ישראל תצליח לפצח את חידת העליונות האווירית האיראנית, יש לה בסיס איתן להצלחה. אם לא – התוכנית כולה תבוטל.
3+השלב הבא היה ריכוז של כ-120-130 אנשי מודיעין מהשורה הראשונה, רובם ממפקדת 8200, בחדר אחד, מתוך הנחה שריכוז מאמץ כזה יביא לפריצת דרך. למרות המוטיבציה הגבוהה ורוח הקרב, חודשים נובמבר ודצמבר חלפו ללא התוצאה המיוחלת. בינואר, התחושה במערכת הייתה של דשדוש בדרך לכישלון.
התפנית הגיעה מהבנה חדשה: אין פתרון קסם אחד. כדי לנטרל מערכת הגנה אווירית איראנית אחת, יש צורך לייצר 7-8 אמצעים מודיעיניים שונים ומקבילים. המורכבות, כך הובן, משולה לסיכול של אדם אחד – אך מוכפלת פי כמה וכמה. בפברואר החל הפיצוח, והתוכנית "עלתה על המסילה". בנק המטרות, שהיה קיים בצורה בסיסית, אורגן מחדש סביב מרכזי הכובד שהוגדרו, והמומנטום החל להיבנות.
3+הישגים בשטח: 40% ממערך השיגור האיראני נוטרל
ההישג המרכזי והגדול ביותר של המערכה עד כה הוא השגת עליונות אווירית במרחבים קריטיים באיראן. היכולת לטוס מעל שמי איראן, למרות הסיכונים והחיכוכים, היא זו שמאפשרת את כל הפעילות.
בגזרת טילי הקרקע-קרקע (טק"ק), איראן מחולקת לשמונה פיקודים. בעוד שההנחה הראשונית הייתה שצה"ל יתמודד רק עם שלושת הפיקודים הקרובים לישראל, בפועל הפעילות רחבה הרבה יותר. נכון לעכשיו, כ-35%-40% מסך מערך המשגרים של איראן נוטרל והושבת מירי. הדגש הוא על המשגרים, מתוך הבנה שללא יכולת שיגור, הטיל עצמו מאבד מערכו.
3+בנוגע לתוכנית הגרעין, המאמץ התמקד בשלוש "משפחות" של מטרות: מדענים, מתקני העשרה ומתקנים עיליים (מפקדות, משרדים וכו'). ההערכה היא כי בזמן הקרוב ניתן יהיה להגיע למקסימום הביצוע שהוצב מול יעדים אלו, וכי השלמת המשימה נגדם אפשרית בתוך כשבוע.
בתחום הפיקוד והשליטה (פו"ש), ההצלחה עלתה על כל הציפיות, והיקף הפגיעה גדול פי שלושה ממה שתוכנן, תוך התבססות על נגישות מודיעינית "אינטימית" לדמויות מפתח.
ההחלטה הדרמטית והעיתוי האסטרטגי
ההחלטה לצאת לפעולה בעיתוי הנוכחי נבעה ממספר שיקולים אסטרטגיים דחופים:
-
האיום הגרעיני: הערכה כי ללא פעולה, ישראל עלולה למצוא את עצמה בתוך זמן קצר מול איראן גרעינית או קרובה מאוד לכך.
-
שיקום יכולות הטק"ק: למרות תקיפה מוצלחת באוקטובר על מערבלי דלק לטילים, התברר שקצב הייצור האיראני חזר לקדמותו. ההבנה הייתה שבין יוני לסוף השנה, איראן מסוגלת להכפיל את סד"כ הטילים שלה.
-
פעילות כוח קודס: מאמצים מתמשכים של כוח קודס להשלים את תוכניתו "להשמדת ישראל".
ניהול המערכה: ללא פגיעה במאמץ בעזה ושיתוף פעולה בינלאומי
אחד האתגרים המרכזיים היה ניהול המערכה המורכבת מול איראן מבלי לפגוע במאמץ המלחמתי בזירות האחרות, ובראשן עזה. לצורך כך, הוקם במתקן צבאי מרכז תמרון ייעודי לזירה הדרומית, ובמתקן אחר פועלים 120 אנשים שתפקידם "להשכין" מטרות ברצועה.
אפילו חייל מודיעין אחד לא נלקח מהמאמץ בעזה לטובת המערכה באיראן.התוכנית נבנתה מקצה לקצה על בסיס הידע והיכולות של צה"ל וחיל האוויר ("כחול-לבן"), אך במקביל התקיים שיתוף פעולה הדוק עם גורמים תומכים בארה"ב ושני ארגונים נוספים.
