בלי ששמנו לב, מלחמת "חרבות ברזל" (שם זמני?) עברה, מבחינת אורכה, את מלחמת השחרור שהסתיימה בזמנו לאחר 629 ימי לחימה עם הפוגות באמצע. במערכה הנוכחית כבר עברנו 630 ימי לחימה ועוד היד נטויה.
ניתן לנתח רבות את השלכותיה של מלחמה ארוכה על המדינה ועל כל אחד ואחת מאיתנו באופן אישי (רמז: לא רק השלכות שליליות); אבל כדאי גם לחדד נקודה מסוימת בנפש: מה ייזכר מהמלחמה הארוכה ביותר בדורות הבאים?
1+מלחמת השחרור הייתה מערכה מורכבת שהתערבבו בה הצלחות יחד עם כישלונות צבאיים; גילויי גבורה יחד עם גילויי פחדנות; לחצים אדירים מבית ומבחוץ; רגעי תקווה יחד עם רגעי ייאוש; מגזרים שלקחו אל שכמם את נטל המערכה ומגזרים שהשתמטו (רמז: חלק מהמגזרים שינו תפקיד במערכה הנוכחית); ועוד ועוד. בסופו של דבר מדינת ישראל הוקמה, ואותם כוחות שבחרו בצד הנכון של ההיסטוריה נחקקו בספר הזהב של האומה.
בפרשת "בהעלותך" שנקרא השבת נכתבו פסוקים מכוננים: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך", בספרי תורה כתובה אות נו"ן הפוכה (שמסמנת 'נפילה' וכישלון) לפני ואחרי הפסוקים הללו כדי "להפריד בין פורענות לפורענות"; לפני הפסוקים הללו עם ישראל נוטש את הר סיני, ולאחריהם הם נופלים בתלונות כנגד משה.
1+בכל הפורעניות של המערכה הנוכחית, החיצוניות והפנימיות, בכל הנפילות ובכל המשברים, יש רק דבר אחד שנותר קבוע: ארון ברית ה' שמוביל את הדרך. במבט לאחור כל אחד ואחת מאיתנו יעמוד מול בוראו ויישאל האם הוא הלך עם ארון ברית ה' בארץ לא זרועה או חלילה שלא. "ועתידה בת קול לפוצץ בראשי הרים ולומר: כל מי שפעל עם אל יבוא וייטול שכרו".
