לכבוד שבוע הספר העברי שהחל היום (רביעי) ברחבי הארץ, שוחחנו עם הסופר יואב בלום על תהליך הכתיבה שלו, עם מורה לכיתה א' רחלי רובינוב על חשיבות רכישת הקריאה התקינה בגילים צעירים, ועם סופר צעיר בן 9 שהחל לכתוב בהשראת אחיו הגדול. השלושה מציגים תמונה מלאה על הרלוונטיות של הספרים היום, ומדוע הם לעולם לא יצאו מהאופנה על אף ההבינה המלאכותית והמסכים.
הסופר יואב בלום סיפר על ההשארה שלו לסיפרו האחרון: "הספר האחרון שהוצאתי היה דווקא ספר ילדים. פעם ראשונה שאני מנסה משהו כזה, ולא חשבתי בעבר שאוציא ספר ילדים.
9+"הטקסט הראשוני היה קיים כבר לפחות שנה לפני שפניתי להוצאה, ונכתב כסוג של ניסוי, אבל איכשהו אירועי המלחמה סגרו אותי יצירתית מצד אחד וגרמו לי לרצות כן להוציא משהו שיש בו עין טובה, מהצד השני. הטקסט הזה הוא על היכולת לראות את היופי והטוב שמסביב והרגשתי שאולי דווקא עכשיו יכול להיות זמן טוב לשחרר אותו החוצה לעולם".
איך נבנות הדמויות?
על תהליך בניית הדמויות סיפר בלום כי לרוב בדמויות שהוא כותב עליהן, יש משהו מוכר מהחיים שלו: "הדמויות וגם העלילות שלי נבנות לפי האופן שהן משרתות את הרעיון עליו אני רוצה לדבר. לרוב בכל דמות יש גם חלקים מסוימים בי, חלקים מסוימים מאנשים שפגשתי או שראיתי.
"אבל הרוב או לפחות הגרעין הוא איזשהו רצון שקיים בדמות ורוצה לצאת החוצה. לכל דמות יש את הרצון המרכזי שלה, גרגר החול שסביבו נבנית הפנינה, וסביב הרצון הזה נבנית הדמות. הפרטים מגיעים מכל מיני מקומות בעולם.
9+"אני לרוב ממשיך הלאה אחרי שסיימתי לכתוב את הספר. אני חייב את זה בשביל להתנתק ולהמשיך לדבר הבא. יש דמויות רבות שיש לי סימפטיה אישית אליהן, אבל אני חושש שזה מגיע ממקומות אגוצנטריים לגמרי – דברים בהם הן מזכירות לי אותי, למשל".
לכתוב משהו "מספיק גרוע" כדי להצליח להשתחרר בכתיבה
יוצרים רבים מספרים שלעיתים רבות, הם מתמודדים עם תקיעות יצירתית. בלום סיפר כיצד הוא משתחרר ממנה: "צריך להבין את מקורה של כל תקיעות שכזו. לרוב זה קשור לפרפקציוניזם ואז השיטה קשורה לשחרור עצמי לכתיבה של משהו שהוא בהגדרה "מספיק גרוע". לרוב הבנת המקור עוזרת ליצירה לצאת החוצה.
"אבל אני מודה שיש לי תקופות בהן אני יוצר ותקופות שבכלל לא. אני יודע שאני מזעזע כאן קלישאה גדולה, אבל בשבילי כתיבה היא משהו שאני עושה, לא המהות שלי כבן אדם. וכך שזה בסדר שיהיו תקופות שבהן אני לא עושה את זה".
9+הסיפור לעולם לא שלם
לדבריו של בלום, "הסיפור לעולם לא יושלם. חלק מהעשייה הספרותית הוא לדעת לשחרר את הצורך לכתוב סיפור "מושלם". תמיד יהיה עוד משהו לשנות, עוד מקום לשייף את הקצוות, עוד משהו לשפר. הסיפור יוצא החוצה כשהוא מספיק, לא כשאין יותר מה לעשות בו ובוודאי לא כשהוא מושלם. פשוט צריך לעצור מתישהו, אחרת נשארים שם לתמיד".
שבוע הספר מנקודת מבט של סופר
בלום ציין את חשיבות שבוע הספר מבחינתו כסופר: "שבוע הספר מבחינתי זה הזמן שבו אני בעיקר פוגש את הקוראים שלי – יוצא מחדר העבודה בשביל לדבר עם אנשים ולשמוע אותם. זה נעים ומלחיץ ומרומם ומרוקן וכיף ומעייף והכול בבת אחת.
9+"בגדול, אם להיות קצת ציני, שבוע הספר הוא הזמן שבו בתקשורת נזכרים בקיומם של סופרים, ושקלישאות על כתיבה ועל 'עם הספר' מציפות את המרחב הציבורי. זו הזדמנות שיווקית, אבל כזו שבשבילנו הסופרים יש בה גם הזדמנות לשיח אמיתי על הכתיבה שלנו".
כוחה של היצירה היא על האדם שיוצר
על ההשפעה של הספרות על החברה הישראלית הסופר בלום אמר כי מדובר בהגדרה גדולה מידי: "ה"ספרות" כמושג, היא משהו שאינני מבין ואינני מתחבר אליו. אני מאמין שכוחה של היצירה הספרותית היא קודם כל על האדם שיוצר אותה.
"זו הזדמנות לומר לכל מי שזה ישן בתוכו, שזה לגמרי בסדר ונכון לעורר את הכוח הכותב שבך, גם אם זה לא בשביל לפרסם אלא פשוט בשביל לשים על הנייר דברים, לתת להם הקשר, נוכחות וקול.
9+"כמו במשל שבו כל אחד ממשש חלק אחר של הפיל ומגיע למסקנה לגבי מה הוא, כך היא "הספרות". כל ספר הוא חלק אחר וכל חוויה קריאה נותנת מושג אחר. הספרות היא יצור שאינני יודע מה הוא, אבל על היצירתיות אני ממליץ לכולם".
באותו עניין הוסיף בלום כי "אני חושב שזו טעות לדבר על ספרים במושגים של "תפקיד". אנחנו יוצרים כי אנחנו חייבים, אנחנו קוראים מאלף סיבות שונות. אחוז מסויים בעולם היצירה מגוייס למטרות גדולות, אבל אין שום דבר מיוחד בספר מודפס מלבד ההחלטה של קורא כזה או אחר שזה מה שהוא מעדיף".
קריאה וכתיבה – צורת תקשורת לכל החיים
רחלי רובינוב, (גילוי נאות: אחות של הכותבת) מחנכת כיתה א' במשך למעלה מעשור, ולימדה יותר מ-500 תלמידים קריאה וכתיבה, הדגישה באופן ברור כי ההליך הזה חשוב מאין כמותו. לדבריה, ילד שלא רוכש את הכלים הנכונים בגיל צעיר, מתמודד עם פערים גדולים והולכים בכל תחומי החיים.
"קריאה וכתיבה זאת צורת תקשורת שמשמשת אותנו לכל אורך החיים", הסבירה רובינוב והוסיפה: "כאשר ילד יודע לקרוא קריאה מיטבית, הוא יודע להוציא מהטקסט את המסרים הגלויים והנסתרים. בגיל הצעיר, זה עוזר בהבנת הנקרא בטקסטים ברמה נמוכה.
9+"ככל שהגיל עולה, הטקסטים נהיים ארוכים יותר ומורכבים יותר וזה מגיע לידי קריאת מאמרים ותורם רבות בלימודים אקדמיים וכל תחום אחר בחיים שזאת צורת התקשורת. כאשר ילד יודע להביע את עצמו בכתב, הוא מצליח לתקשר עם אחרים בשפה לא מילולית.
"זה כלי שמשמש לכל דבר בחיים מכתיבת פתקים, מכתבים, מיילים ומאמרים. ככל שהשפה הכתובה מתבססת בגיל צעיר יותר, כך היא מוטמעת באופן חזק יותר, האוצר מילים רחב ולרוב ההבנה של הנקרא ורמת הכתיבה תהיה גבוהה יותר".
מה עושים כשיש קשיים ברכישת הקריאה?
רובינוב ציינה את הדברים החשובים מבחינת ההורים שיש לתת עליהם את הדעת אודות רכישת כלי הקריאה בצורה מוצלחת: "כאשר ילד נמצא בשלב רכישת הקריאה, חשוב מאוד לשים לב שהילד מצליח לקרוא באופן מדויק ושוטף. אם חסר שטף ודיוק. לרוב לא תהיה הבנה טובה.
"דרך טובה לבחון האם ילד מקפיד לקרוא קריאה מדויקת היא לתת לילד לקרוא פרק שהוא לא מכיר מספר תהילים, ולראות אם הוא מצליח לקרוא ע"פ הניקוד באופן מדויק.
"כשילד מתחיל את רכישת הקריאה והוא לא מתקדם באותו הקצב כמו ייתר בני גילו, צריך לבחון אם לילד יש קושי ברכישת הקריאה". חלק מהקשיים שרובינוב מנתה הם: חוסר בשלות, קושי בראיה או בשמיעה, הפרעת קשב, קושי בזיכרון. וקושי בשיום ושליפה.
יחד עם זאת, המחנכת הוסיפה כי יש תחום נוסף שקשור לראיה שלא קשורה לבדיקת עיניים רגילה, אלא לאופטומטריה התפתחותית. "הפתרון במקרה הזה הוא תרגילי עיניים ולא משקפיים", סיפרה.
9+לדברי רובינוב, "קשה להגיד מה הגיל שהכי מתאים ללמוד קריאה. יש כאלו שסוברים שגיל 3, יש כאלו שסוברים בגיל 6 כשהילד נכנס לכיתה א'. לדעתי זה מאוד תלוי בבשלות של הילד יש כאלו שיצליחו מעולה בגיל 3 יש כאלו שלא יצליחו גם בגיל 6.
"חשוב לפני שמושיבים את הילד לקרוא לבדוק לו ראיה ושמיעה כדי לוודא שהחושים שלו תקינים. לפעמים יושבים עם ילד הרבה זמן, משקיעים הרבה אנרגיות, הילד צובר תסכולים ואז מגלים שהילד לא רואה טוב".
לעודד ילדים לקרוא, לא להכריח
יחד עם זאת, רובינוב מדגישה שאין להכריח את הילדים לקרוא: "אני מאמינה בלעודד את הילדים לקרוא ולא להכריח אותם. אם הילד מסרב לקרוא, כדאי לקחת אותו לשיחה ולשמוע מדוע הוא נמנע.
"אולי נגלה שהילד לא יודע לקרוא, מתעייף מהקריאה, מרגיש שזה לא התחום החזק שלו ומפחד מכישלון ועוד כהנה. לפעמים הילדים עם הפרעת קשב מתקשים לשבת בנחת ולקרוא. מבצעים בדרך כלל עובדים מצויין. לקיחת הילד לספריה או חנות ספרים ולקנות לילד ספר שמעניין אותו גם מאוד יכולה לעזור".
9+בבית משפחת רובינוב ישנם שבעה ילדים, רובם תולעי ספרים: "אצלנו בבית הילדים מאוד סקרנים. הם מקבלים מענה דרך הספרים. אנחנו משתדלים לקנות לכל אחד ספר בתחום שהוא אוהב. לדוגמא ילד אחד מאוד אוהב חיות וחקלאות, קנינו לו את כל האנציקלופדיות של חיות שהתאימו לגיל שלו ואפילו מגדירי צמחים.
"הוא היה משתף אותנו במה שהוא קרא וכך היה מקבל גם פידבק ממנו. ילד אחר אהב סיפורי חכמים, קנינו לו ספרים בתחום הזה וכן הלאה. הרבה שנים הפרסים בבית היו ספרים. או שהיינו לוקחים את הילדים לחנות ספרים או שבוע הספר לבחור, או שהיינו קונים הרבה ספרים ונותנים להם לבחור".
רובינוב סיפרה כיצד התמודדה כאם עם בתה שלא מצאה עניין בספרים: "הייתה לי בת שלא אהבה לקרוא, עשיתי איתה מבצע שעל כל ספר שהיא מסיימת היא מקבלת 2 שקל, המבצע עשה לי חור בכיס. היא התחילה ליהנות מהקריאה וחשבה שזה מבצע לכל החיים".
כתיבה מכילה רגש ונושאים שנוגעים בלב
נדב כורש בן התשע, שבאמתחתו לא מעט סיפורים ארוכים וקצרים, ואף זכה בתחרויות סיפורים הבהיר מדוע חשוב לו לכתוב באופן אישי: "אני אוהב לכתוב ספרים כי זה מכיל רגש ונושאים שנוגעים בלב. אני רוצה לכתוב ספר על הרפתקאות שקורות לי. קיבלתי את ההשראה מאחי הגדול שבילדותו היה כותב המון סיפורים מעניינים במחברות גדולות".
9+לאחרונה, נדב זכה בתחרות סיפורים ארצית "מירוץ הצבי" של משרד החינוך. הוא סיפר על מה כתב: "הסיפור היה על שני חברים שחושדים באיש חדש שבא לגור בבניין שלהם, ושניהם חושבים שהוא גנב, אבל בסוף לאחר שעקבו אחריו גילו שהוא מחלק כספים לנזקקים, זקנים וניצולי שואה".
