גרטה תונברג היא אולי אחת הדמויות המדוברות היום בעולם – ולא מהסיבות הנכונות. פעם זו הייתה ילדה שמוחה על שינויי אקלים, היום זו אישה צעירה שמובילה משט ימי – לא לעבר טבע פגוע, אלא ישירות לזרועותיו של ארגון טרור שטבח, רצח ואנס יהודים.
אבל דווקא מהמקום הזה, אנחנו חייבים לעצור לרגע ולשאול: איך אדם מגיע למצב שבו הוא משקיע את כל חייו, את כל כוחו, בעד תמיכה ברוע המוחלט – ועדיין מרגיש שהוא נלחם למען הטוב?
3+אמביציה בלי כיוון
גרטה היא לא עצלנית. היא לא פאסיבית. להיפך – היא חרוצה, עקבית, חדורת מטרה. יש לה כושר שכנוע, שליטה תקשורתית מרשימה, ונכונות לפעול בלי להתנצל. כל אלה תכונות מעוררות השראה – אבל רק כשהן מנותבות אל האמת.
כאשר אדם מפעיל את המנועים הכי חזקים של אישיותו, אבל שוכח להפעיל את השכל הבריא, את ההבחנה בין טוב לרע, הוא עלול להפוך – בלי לשים לב – לכלי שרת של שקר עמוק וטרור.
3+ומה קורה אז? במקום להילחם בעוול – הוא נותן גב לרוע. במקום להגן על אזרחים – הוא הופך למשתף פעולה עם רוצחים.
איך נדע שהמצפן שלנו מכוון נכון?
איך נזהה מתי האמביציה מובילה לטוב, ומתי לרע? התשובה: אם אין יראת אלוקים – גם הכוונות היפות בעולם יסתיימו רע. כמו שאמר אברהם אבינו: "רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקים בַּמָּקוֹם הַזֶּה – וַהֲרָגוּנִי" (בראשית כ', י"א).
3+בלי יראת שמיים, בלי מחויבות מוסרית עמוקה שמבוססת על ציווי אלוקי – האדם ממציא לעצמו מוסר, בונה לעצמו אידיאולוגיה, ובטוח שהוא עושה טוב – גם כשהוא משרת את הרע. היראה היא הבלם, היא המצפן, היא ההכוונה. ורק דרכה אפשר לדעת אם אנחנו באמת בדרך הישר – או רק משלים את עצמנו.
דווקא כיהודים, התורה מזהירה אותנו שוב ושוב: "ועשית הישר והטוב בעיני ה'", "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". כלומר: הרצון לבד לא מספיק. הכוונה לבד לא מצילה אותך. צריך לבחון. לשאול. לברר. לחשוב. והאמת תמיד תהיה – בדבר ה'.
3+וזה בדיוק מה שאנחנו, כאנשים מאמינים וכחברה מתוקנת, צריכים לקחת מגרטה: לא את התוכן – אלא את המנגנון. את האמביציה, כן. את ההתמדה, בהחלט. אבל מעל הכל – האחריות שלנו היא להקשיב למצפן האלוקי ולנתב את הכוחות שלנו לצד הנכון של ההיסטוריה.
אם לא נוביל את עצמנו, את ילדינו ואת דור העתיד לפעול מתוך מוסר, מצפון, ואמת אלוקית – הם אולי ייצאו להילחם – אבל בלי להבין על מה הם נלחמים. וגרוע מזה – הם עלולים חלילה למצוא את עצמם, כמו גרטה, מובילים מהלך נועז אך לכיוון מסוכן.
השאיפה לעולם טוב יותר – צריכה להתחיל מהשאלה הפשוטה: מהו טוב? ורק אחר כך – לרוץ.
