זה אולי נשמע לכם מוכר, זה לא דה-ז'וו, זה שוב הקמפיין המטורלל על "מלחמה ללא תוחלת".
אל"ם במיל' חנוך דאובה אמר: "אנחנו חוזרים לשם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, זה חסר תוחלת לחלוטין. והשאלה הגדולה שצריכה להישאל, מה אנחנו עושים בעזה? מה אנחנו משרתים? את מה אנחנו משרתים? מה זה אמור לייצר, המהלכים הצבאיים האלה?"

בנוסף, יועץ התקשורת, ברק סרי אמר: "מחלחלת כבר ההכרה אצל חלקים גדולים יותר ויותר בישראל שהמלחמה הזאת סוג של חסרת תוחלת. לא יודעים לאן הולכים, חיילים נהרגים, חצי מהבתים ממולכדים, נכנסים, מתפוצצים".

זו תופעה מוכרת וידועה. כל פעם צריך להגיד שהכול רע ונורא וגם המלחמה מג'עג'עת. בקיצור, בדרך כלל צריך בכלל להתאמץ בשביל להפריך את השטויות האלה, אבל היום האמת זה קל מדי.
זכיתי להיכנס היום לחאן יונס עם הלוחמים האמיצים שלנו, ותשמעו מה נ', מפקד פלוגת ב' של סיירת גולני: "אותו בן אדם שרוצה להסגות את המלחמה, שיבין שמתוך החור הזה יש איזה חדר חדרון קטן כזה, שתכנן ימים כלילות איך בתוך החדרון, בתוך הבית של אותו אחד שמפקד במלחמה הזאת שולחים פי לתוך הבית שלו. אז אנחנו פה צריכים להשמיד את הדבר הזה. אז כל מי שמבין מה מטרות המלחמה, דבר הראשון זה להחזיר את החטופים ולהשמיד את חמאס. זהו, חבר'ה, עושים לזה סוף".
עוד הוסיף מפקד פלוגת ב' של סיירת גולני: "יש פה אויב שצריך להשמיד אותו שרוצה ברעתנו. אין איך להפוך את זה אחרת. אפשר להפסיק את המלחמה גם עכשיו, ללכת הביתה, ולחזור לפה עוד חמש שנים, שהבן שלי יילחם פה עוד פעם. חלאס, חבר'ה, עושים סוף. אני אומר את זה כגולנצ'יק, עושים סוף. זהו, לאט-לאט, שיטתי. אנחנו באמת מבינים את השחיקה, גם הלוחמים שלנו שחוקים, אבל עם רוח מאוד גבוהה".
ככה, קל ופשוט. ובדרך חזרה מכמה שעות עם הלוחמים, שוב הבנתי כמה רחוקה המציאות בשטח ממה שרואים בחלק מהערוצים. איזה הבדלים תהומיים יש בין הפרשנים למה שעושים החיילים, ובעיקר מדהים איך לא נמאס להם מהחרטוטים.

