אלה הדברים שכתב ביום הזיכרון עמית בן יגאל ז"ל

להיות גולנצ׳יק זה לראות את הנוף
מחלון האוטובוס,
ולדעת שגם שם צעדת.
זה להתאמן על מטרות קרטון ולחכות כבר לדבר האמיתי.
לקלל את הרגע שאתה חיי בו, ובאותה נשימה לזכור למה אתה פה.
להיות גולנציק זה לשבת על ציוד בשהייה להסתכל אחד לשני בעיניים ופשוט לצחוק
כי לשניכם עובר את אותו הדבר בראש.
זו חברות עמוקה אבל תמיד מגלים יותר ,
להביט בחיילים עם הכומתות האדומות ,
כאשר לך יש עיניים אדומות ,
להיות גולניצ׳יק זה לא להסתכל לאחור,כי תמיד מהדד בראשך שיש מדינה שלמה מאחורייך,
להיות גולנצ׳יק זה לשמוע את התקווה ולקבל צמרמורת בכל חלק בגוף,
להיות גולנצ׳ק זה לא לתת למה שאתה
להפריע למי שאתה יכול להיות.
אני עמית בן יגאל גאה להיות גולנצ׳יק.
גאה לקחת דרך במסורת ארוכת שנים כמו של גולני
גאה להיות המשך של מחזורים רבים לפני
ולהיות דמות לחיקוי לאלו שאחרי.
כל שנה מאז שאני זוכר את עצמי תמיד
ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
תפס אצלי משהו יותר חזק בלב.
אני לא זוכר טקס אחד שלא גמרתי עם עיניים דומעות,
כי באמת משהו נגע בי,
משהו באמת הזיז לי בלב,
משהו באמת לקח לי את הלב הוציא אותו בכוח נתן לו מכה חזקה והחזיר אותו פנימה.
בשנתיים האחרונות אני מציין את טקס יום הזיכרון בדמות שונה מדמות האזרח
הפעם אני בתפקיד החייל על המדים עם הכומתה והתג ומייצג משהו,
ופתאום למילים יש משמעות,
למעשים יש השלכות,
וכל דבר אתה משליך על עצמך ואם חס וחלילה יקרה משהו ואם לך יקרה משהו מה יקרה..
וישר מפל מכל צד של העין יורד לו לאט לאט ושוטף לי את הפנים.
מקבל את הכאפה הזאת של..
״ הלו יש לך משפחה בבית שמחכים לך,
לרעש שאתה מביא איתך,
לצחוקים סביב שולחן,
לבגדים ומגבות על הריצפה,
ונשיקה על הראש למאמו ,
להתקשר לאבא שאתה בדרך הביתה ולשמוע בקול שלו שהוא מתרגש גם אם לפני שעה הוא ראה אותך,
ובעיקר בעיקר לראות שאתה בסדר והכל טוב..״
והמפל ניהיה לשיטפון,
הגרון מגרד ,
נשימות עמוקות כדי לעצור את הדמעות בכל זאת, אתה על מדים…
רוצה לפנות לכל בן אדם בנפרד שקורא את הפוסט הזה,
קחו לכם רגע של שקט שימו שיר רגוע שאתם אוהבים,
תעצמו את העיניים,
תתרכזו בבן אדם אחד מכל 23,741 הנופלים
אחד,
תעצמו את העיניים תראו אותו מולכם ותנו לרגשות לקחת אותכם לאן שזה יוביל אותכם.