בשקט ובלי יותר מדי תשומת לב יצא בסופ"ש האחרון בשירות הסטרימינג נטפליקס סרט האנימציה השלישי באורך מלא של הבימאית הקוריאנית האן ג'י-וון 'החלל שבנינו'. זוהי לא פעם ראשונה שנטפליקס מנגישים לקהל בארץ הקודש סרטי אנימציה יותר אקזוטיים מרחבי העולם. בין הסרטים שנטפליקס הביאו למסך הקטן ניתן למצוא את 'פסגת האלים' המצוין מצרפת, את 'מאבורושי' של יוצרת האנימה המוכרת (יחסית) מארי אוקדה ועוד מבחר דיי מכובד ואיכותי. שאפו גדול.
הסרט מתרחש בעתיד הלא מאוד רחוק של שנת 2051 ומספר את סיפורם של שני אנשים: נאן – יונג אסטרונאוטית מתלמדת שנאבקת על מקום במשימה למאדים, איפה שאימה האסטרונאוטית שנתנה לה השראה נהרגה במהלך מילוי תפקידה וג'יי – אי, מוזיקאי בתחילת דרכו שלאחר מקרה מצער עם שאר חברי הלהקה שלו החליט לפרוש מתעשיית המוזיקה ולעבוד במשרה חלקית בחנות יד שניה.
השניים נפגשים ככה במקרה לאחר שזה שובר בטעות את הפטיפון של זו כשניתקל בה ברחוב ומהר מאוד מגלים שכיף להיות אחד עם השנייה. במסע המשותף לשני גיבורינו נאן – יונג וג'יי – אי יתנו השראה אחד בדרך המקצועית בה הם בחרו ויעמדו ויתמכו זה בזו ברגעים שמחים וקשים. והרגעים הקשים בו יבואו כי החלל מקום מסוכן מסתבר. וגם יצליחו בזכות התמיכה והאהבה להתגבר על קשיים ופחדים מהעבר.
הדבר הראשון לגבי הסרט זה שהוא נראה מהמם. עיצוב דמויות חמוד ולא יותר מדיי קריקטורי לצד צבעים בהירים ומגוונים בחלל ובקוריאה של שנת 2051 שנראית לא רע. חוץ מזה הסיפור והדמויות מתוקים מאוד. יש משהו אנושי אבל גם קצת נשגב במסע לעבר המטרה של שני הצעירים המצוירים והכימיה והתמיכה שלהם זה בזו למרות לא מעט קישט כן נוגעת בקהל ומעוררת הזדהות.
עוד נקודה לטובת הסרט היא שחלק גדול ממנו מתרחש בארצות הברית ושזה קורה הדמויות עוברות לדבר באנגלית. בלי שום תירוצים כדי להימנע מכתוביות. והאנגלית נשמעת יחסית אמינה בניגוד לאנגלית שלרוב מדוברת באנימציה אסייתית לדורותיה. זה לא פרט גדול אבל זה כן מוסיף להנאה מהסרט. בעיקר עבור מי שרואה הרבה אנימציה זרה. אפשר לומר שזה אפילו קצת מרענן לשמוע אנגלית נורמלית בסרט כזה.
בצד השלילי, בחצי הראשון של הסרט הקונפליקט כמעט ולא מורגש ורוב המיקוד בסיפור הוא על מפגש בין שני אנשים. שזה חמוד ומקסים אבל לא מספיק מעניין בלי איזו התמודדות רצינית ורק כיף ושמחה אחרי זמן מסוים. חוץ מזה יש בסרט הרבה יותר מדי מונטאז'ים מוזיקליים. כל כך הרבה תהליכים שלוקחים קצת זמן מתרחשים לאורך איזה שיר כאילו העורך של הסרט לא מכיר עוד דרכים להעביר תהליכים כאלה. זה לא נורא אבל כן נמאס קצת בשלב מסוים.
בסופו של דבר מדובר בסרט קטן, מקסים ומונפש ייפהפה שעובר בכיף ומשאיר טעם מתוק בפה. דרך נחמדה להעביר ערב מוצאי שבת. אולי אפילו כדייט.
ציון: 3.7 מתוך 5
