הלווייתו של דוד ליבי הי"ד, בן 19, אזרח עובד צה"ל ותושב היישוב מלאכי השלום, שנפל אתמול בצפון רצועת עזה, החלה היום (שישי) ביישוב מלאכי השלום שבבנימין, אותו הקימה המשפחה. דוד הותיר אחריו הורים – אליאב ושרה ליבי, ושבעה אחים ואחיות.
האב השכול ספד לבנו בקול חנוק: "איזה ילד מתוק, מחייך, מרגיע. כמה כאב שקורע את הנשמה והגוף. חיבקתי אותך בפעם הראשונה באמבולנס ליד עופרה, לידה מורכבת בקשה. אני החזקתי בעדינות – קבלנו אותך ל-18 וחצי שנים במתנה".
1+"נולדת למלחמה על הארץ וקבלת את זה בכזו פשטות למרות כל הקשיים. תמיד ידעת לנהוג בכלים, היית חלק מהעשייה ומחובר אליה, גם כשהיה כאן מורכב ולא יכולת להילחם כאן עוד – הלכת להילחם על ההתיישבות אצל הדוד קוקו".
"ההתיישבות הייתה חלק מחייך ונשמתך, נשמת בזה, עבדת ונלחמת בזה. עסקת בחקלאות למען ההתיישבות. זוכר שחרשת בטרקטור האדום בשנה שעברה ואני התמלאתי גאווה ובאותה שנה לא זכינו לקיים "ואספת את תבואתה" – עבדנו להכשיר את השדות לסדר העבודה וכשנתבשרנו שזכינו "ואספת את תבואתה" – ממש באותו יום נאספת גם אתה. והנה סיימת את סדר העבודה".
חבריו של דוד ליבי הי"ד ספדו לו: "נתן את כולו לארץ ישראל"
לפני תחילת מסע הלוויה, התקבצו עשרות רבות של בני נוער מהאזור וחבריו של ליבי, ושרו מחובקים וכואבים: "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי". חבריו של דוד ליבי התקשו לעכל את נפילתו, וסיפרו בריאיון ל-C14 על המסירות הרבה שלו לתורת וארץ ישראל, חיי העמל גם בשעת קושי, החיוך הרחב שלא מש מפניו והצניעות שתמיד היוותה נר לרגליו. "דוד עבד בעזה במסירות. הוא היה מסור מאוד לארץ ישראל – ולא ויתר לעצמו לרגע", סיפר חברו מעיין שפיץ.
"דוד היה בחור משכמו ומעלה. היה לו כ"כ הרבה ידע בכל דבר – והכל היה עושה בצניעות" שיתף חברו דוד בליאר, "הוא לא היה מתלונן על כלום. נתן את את עצמו לארץ ישראל במלוא מובן המילה".
1+