600 ימים למלחמה. זה רגע לעצור, להביט לאחור, לעשות חשבון נפש: איפה מגיעה לנו טפיחה על השכם – ואיפה אנחנו מוכרחים להשתפר. מלחמות הן לא אירוע מתוזמן, הן לא באות עם תאריך יעד ביומן. אבל כשפורצת מלחמה – יש לה מטרה, יש לה יעד.
היעד שלנו ברור: חיסול האיומים מכל הגזרות. הביטחון של אזרחי ישראל – לפני הכול. במהלך 600 הימים האלה – השגנו הרבה, חוסלו בכירי האויב – חסן נסראללה, יחיא סינוואר, מוחמד דף, מרואן עיסא ואחרים.
1+הושמדו מפעלי טרור בלבנון, סוריה, עזה. חמאס ברצועת עזה – הושטח. חטיבות שלמות חוסלו. מנענו הקמת חזית צפונית פעילה – והבאנו את חיזבאללה לסף קריסה. מי היה מאמין, בתוך השבר של טבח שמחת תורה, שנשנה את פני המזרח התיכון?
והיום – אנחנו אומרים תודה – ללוחמים, למפקדים, לאנשי העורף, לאלה שנפצעו ונמצאים ימים, שבועות, וחודשים בשיקום, ובעיקר – לאנשי המילואים, הגב שלנו, הכוח שמחזיק את המלחמה הזו על הכתפיים. הם אלו שביצעו במסירות, בעוצמה את דבר העם, הם אלו שמאפשרים לנו לנצח.
1+ולא נשכח את החטופים, הם בליבנו. הם אחת ממטרות הלחימה – זו הקדושה ביותר. לא נשכח את הנופלים הגיבורים, את האזרחים שנרצחו בפיג'מה, את החוגגים שיצאו לשמוח ולא שבו.
ונמשיך לומר בקול ברור: החטופים יישובו, חמאס ייעלם. 600 ימים, עם עיניים קדימה – וראש מורם.
