ועדת השרים לענייני החברה הבדואית בראשות ראש הממשלה אישרה היום (ראשון) תוכנית ממשלתית רחבה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. המטרה היא לפתור בעיות שנמשכות כבר עשרות שנים, ולאפשר פיתוח תשתיות, שירותים ויישובים מוסדרים ויציבים.
כיום חיים בנגב מעל 300,000 בדואים. מתוכם, כ-90,000 חיים בפזורה – כלומר, מחוץ ליישובים מוסדרים – לרוב בלי חשמל, מים, ביוב, כבישים ושירותים עירוניים בסיסיים. בגלל שהם מפוזרים בשטחים לא מתוכננים, המדינה מתקשה לספק להם שירותים ולפתח את האזור.
2+אחת הבעיות המרכזיות היא, שישנם עשרות אלפי דונמים של קרקעות שנמצאים בתוך תחומי יישובים, אך יש עליהם תביעות בעלות מצד משפחות בדואיות. תביעות הבעלות מונעות את הקמת השכונות והקליטה של תושבים חדשים. כך יוצא שיישובים גדולים שתוכננו לאלפי משפחות נותרים כמעט ריקים, בעוד הפזורה הולכת וגדלה.
התוכנית שאושרה מציעה פתרון: להסדיר את המצב בדרך של פשרה עם המשפחות שתובעות בעלות על הקרקעות. המשפחות יוכלו להסכים למסור את הקרקע למדינה, ובתמורה יקבלו פיצוי כספי והכרה חלקית. כך, הקרקעות יוכלו לשמש להקמת שכונות מוסדרות, עם תשתיות כמו מים, חשמל, כבישים ושירותים ציבוריים.
2+הממשלה מדגישה שהיא לא מכירה בזכויות קניין על הקרקעות האלו, כלומר – אין הכרה חוקית בכך שהן באמת בבעלות התובעים, לפי חוקי המדינה. עם זאת, המדינה מוכנה לפעול "לפנים משורת הדין" – כלומר, לשבת עם התובעים, לנהל מו״מ ולהגיע להסכמות, כולל מתן פיצוי כספי חלקי. מטרת הגישה הזו היא לאפשר פתרון מעשי שיקדם את טובת הציבור והפיתוח בנגב.
הפשרה תהיה לתקופה מוגבלת בזמן – ככל שיחלוף הזמן בלי הסכמה, הפיצוי שיינתן יהיה קטן יותר. אם לא תושג הסכמה בכלל, המדינה תוציא את הקרקע מתוך תוכניות הפיתוח – כלומר, תוותר על האפשרות להסדיר אותה בהסכמה, ותוכל להשתמש באמצעים חוקיים כמו הפקעה – לקחת את הקרקע בכפייה לפי החוק, עם פיצוי בסיסי.
2+בהתחלה, התוכנית תצא לפועל בחמישה יישובים: כסייפה, סעווה, מרעית, אבו תלול ולקיה. המדינה תפרסם קול קורא למשפחות עם תביעות, ותבדוק את צורכי התכנון – כמו חלוקת הקרקע, גבולות היישובים והסרת חסמים. כשהמטרה בסופו של דבר: להסדיר את מגורי הבדואים, לאפשר להם תנאים טובים יותר לחיים – ולחזק את הנגב כולו.
