בימים אלה אנו מציינים 58 שנים למלחמת ששת הימים. מלחמה מופלאה המשלבת גבורה בלתי נתפסת של לוחמינו, אומץ מדיני יוצא דופן של מנהיגנו ומעלה הכל, השגחה שמימית שמכוונת בכל החזיתות את ההצלחה הכבירה של מדינת ישראל הקטנה מול כלל אויבנו מסביב.
אי אפשר שלא לחשוב ולהקביל את המלחמה ההיא, מלחמת הבזק בשישה ימים, למלחמה בימינו, מלחמה ארוכה שדורשת סבלנות רבה אך גם מעלה שאלות על אופי התנהלותה.
2+נקודה אחת כדאי לקחת מהמלחמה המופלאה הזאת בשנת 67': אולי מתישהו, נלמד את הלקח. המלחמה מתחילה תמיד באותו מקום – ברצון של כל השכנים שלנו מסביב להשמיד אותנו. הרצון הזה תמידי. וכאשר יש להם גם את היכולת – הם מנסים לתקוף.
במזל גדול ובהשגחה אלוקית, במלחמת ששת הימים אנחנו תקםנו קודם. הפתענו את האויב במבצע מוקד והצלחנו להפוך את הקערה על פיה.
2+יש כאן לקח נוסף שצריך ללמוד: ברגע שהערבים באזור מזהים את כוחה ועוצמתה של מדינת ישראל – הם נכנעים מיד, ללא תנאי. כך הייתה הכניעה של בית לחם – ללא קרב. כך גם בחברון, שהתמלאה בדגלים לבנים ונכבשה ברגעים ספורים על ידי הרב גורן והנהג האישי שלו בלבד.
כך זה צריך להיות גם בימינו: להפגין עוצמה, להפגין כוח מול מבקשי רעתנו – עד שנראה את הדגל הלבן מתנוסס. אבל הפעם – לא לחזור על הטעות. לא לאפשר להם לבנות מחדש את קיני הטרור.
2+הרצון להשמידנו תמיד קיים. את הרצון אולי לא נוכל לשנות – אבל את היכולת, לעולם לא ניתן להם. כי כאשר נתנו את היכולת – חלילה – ראינו לאן זה מוביל.
אז בימים האלה, ימי החג וההודיה של ניצחון מלחמת ששת הימים, נזכור את הלקח. נפנים את המוסר. ניקח אותו איתנו – לתפארת, לאיחודה של ירושלים ולשמחתה של מדינת ישראל שתישאר כאן לנצח נצחים.
