הדם רותח על חידוש הכנסת הסיוע לעזה כשעשרים חטופים נמקים במנהרות, אבל מלחמה מנהלים מהראש – לא מהבטן. לכן, בואו נעשה סדר בדברים.
1. בתוך ימים ספורים המזון ברצועה היה אוזל לגמרי. בתוך כשבועיים, תמונות של ילדים מזי רעב היו מציפות את העולם. בתוך כחודש, עשרות ומאות אלפי עזתים היו מתחילים למות בהמוניהם. המלחמה הייתה נפסקת, החטופים היו נשארים במנהרות וחמאס היה מנצח.
1+2. היום נכנסו לרצועה 9 משאיות, עמוסות בעיקר במזון לתינוקות. בשבוע הקרוב יכנסו מדי יום בין 30 ל-40 משאיות, לעומת כ-600 שנכנסו מדי יום במהלך הפסקת האש. זה פחות מ-10% ומספיק רק כדי להשאיר את האוכלוסייה העזתית מעל לסף תת-התזונה.
3. בתוך כשבוע עד עשרה ימים יחל לפעול מנגנון חלוקת הסיוע באמצעות החברות האמריקניות, באופן שכמעט לא יאפשר זליגה של סיוע לחמאס. עד אז, הצפי של גורמי המקצוע הוא לזליגה של עד 20% מהסיוע – זאת אומרת, בין 6 ל-8 משאיות ביום – רחוק מאוד ממה שיכול להעניק לחמאס מנוף שליטה על האוכלוסייה או צידה שתחזיק אותו לאורך זמן.
1+4. המטרה הייתה ונותרה ניצחון מוחלט. זוהי מטרה קשה להשגה, אך אפשרית – ומטרות קשות דורשות ויתורים לא פשוטים, שכל וסבלנות. פופוליזם משיג רייטינג, אורך רוח משיג ניצחונות.
