מאז תחילת הלחימה, מדינת ישראל מתנהלת בשדה קרב כפול – מול אויב אכזר בשטח, ומול דעת קהל עולמית שמרבה לשכוח מי הפוגע ומי הנפגע. אך יש מהלך אחד שחורג מכל הגיון מוסרי, ביטחוני ואנושי: הכנסת סיוע הומניטרי – שכולל מזון, דלק ולעיתים גם ציוד רפואי ותחמושת – לשטח האויב, תוך כדי לחימה.
זו לא “הומניטריות” – זו תמימות מסוכנת. זו לא “ערכיות יהודית” – זה עיוות ערכי. והחמור מכל – זה לא תורם לשחרור החטופים, אלא להיפך: משמר ומחזק את החמאס כריבון בשטח הרצועה.
2+מאות משאיות סיוע הוכנסו לעזה בחודשים האחרונים. רובן ככולן הגיעו לידיים של חמאס, לא לתושבים, ובוודאי שלא לאותם ילדים, נשים וגברים ישראלים הכלואים בשבי. כל מי שפותח את עיניו או את הטלגרם, רואה את השקר האירופאי מול העיניים, עזה מפוצצת בכל טוב, מסעדות שף, וופל בלגי, נרגילות, מאפים וכל מה שמחלקים בכניסה לגן עדן. ככה לא נראה פתיחת שערי הגיהנום כפי שטען הנשיא טראמפ אלא פנסיון במלון 5 כוכבים.
הסיוע ההומניטרי הוא דלק שמניע מערכות אוורור של מנהרות, מזון שמוזן ללוחמים חמושים, ציוד רפואי שמחזיק את מפקדי הטרור – זה לא סיוע הומניטרי זו תחמושת בלבוש של חמלה.
2+שיא הצביעות הוא קול הדממה שאנו לא שומעים מאלה שמרימים קולם למען החטופים ותוקפים השכם וערב את הממשל וצה״ל. היכן אותם “פעילים” שקוראים להפגין מחוץ לממשלה ולשלוח משלחות בינלאומיות ללחוץ על ישראל – אך שותקים כשהסיוע עובר מבלי שישראל מקבלת דבר בתמורה? האם הדם של החטופים הפך להפקר? האם בשם “תדמית” או “לחץ בינלאומי” מוותרים על העיקרון הבסיסי ביותר של מלחמה: לא מחזקים את האויב?
זה ברור לאותם בעלי אינטרס שהמטרה שלהם לא לשחרר את החטופים אלא להשתמש בהם כקרדום לחפור בממשלה, אחרת, הם הראשונים שהיו אמורים להשמיע קול זעקה נגד העיוות המוסרי והערכי הזה. החזרתהחטופים היא לא בראש מעייניהם אלא בעיקר חשוב להם מה יאמרו הגוים, לא מה שיעשו היהודים.
2+ישראל חייבת לשנות כיוון. כל סיוע שמוזרם לעזה חייב להיות מותנה – וחד משמעית – בהתקדמות ממשית בשחרור החטופים. כל פעולה אחרת מעבירה מסר מסוכן: שחמאס יכול להחזיק בני ערובה, ועדיין לקבל דלק, אוכל, מים ותרופות – חינם אין כסף.
כקצין מילואים שראה את שדה הקרב מקרוב ושירת למעלה מ-450 ימים מאז תחילת הלחימה, אני אומר בבירור: זו לא אסטרטגיה – זו חולשה. זו לא מדיניות – זו כניעה מוסרית.
הגיעה העת שישראל תבהיר: כל עוד חמאס מחזיק בחטופים – לא תהיה שגרה בעזה. לא סיוע, לא נמל, לא רציף. כי אין דבר הומניטרי יותר מהחזרת חפים מפשע לביתם ואין הומניטרי יותר מליישב את הביצה העזתית אחת ולתמיד. אנו חיילי המילואים מוכנים לכל קריאה אבל קוראים להנהגה שלנו , מאיתנו תראו, אל תיראו, וכן תעשו.
