בל״ג בעומר אנו חוגגים את ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, תנא שגילה את פנימיות התורה וחולל שינוי בעולם היהודי. הוא לא רק העמיד תורה על ידי לימוד מתוך קבלת עול מצוות, אלא גם חיבר בין העולם העליון הרוחני לעולם הגשמי התחתון, והביא את האור האלוקי לעולם דרך הזוהר הקדוש.
בימים אלה, אנו עומדים מול אתגרים לא פשוטים כשהסוף לא נראה באופק. בתחילת המלחמה עוד היו את האנרגיות והרגש הבוער של נקמה, עצב וזעם על הרוע שהשתולל – ואת הרצון הטוב לעקר את שורש האכזריות. שנה וחצי אחרי נרשמת כבר שחיקה, ורשב"י מלמד אותנו איך להפוך שהות ארוכה במערה למנוף צמיחה.
2+השנים האחרונות היו רצופות משברים: ממלחמת חרבות ברזל, אנטישמיות בעולם, שרשרת פיגועי טרור, ועד לריבים בתוך העם. לעיתים נדמה שהחושך כפול ומכופל בתקופה שלפני הגאולה. אך ל"ג בעומר מזכיר לנו שדווקא במקום הנמוך והקשה ביותר, הוד שבהוד לפי ספירת המידות בעומר, מתגלה האור הגדול ביותר. רשב"י, שחי תחת דיכוי רומאי ונאלץ להסתתר במערה, לא נרדם בחושך. הוא בחר להדליק את אור התורה, והפך את המערה למקור של גילוי אלוקי.
השיעור הזה רלוונטי מתמיד. כשאנו מרגישים תקועים – בין אם במערכה צבאית, במחלוקות פוליטיות, או בחיי היומיום – עלינו לזכור ש"מעט אור דוחה הרבה חושך". מעשה טוב שלנו יכול להפוך כל קושי למקפצה, כפי שרשב"י הפך את השנים של הסתתרות במערה לעסוק בהן בתורת הסוד שהעניקה אור חדש לעולם כשהתגלתה.
2+רשב"י לימד אותנו שלימוד פנימיות התורה מאפשר לראות את האלוקות בכל דבר, גם בענייני העולם הגשמיים. בנוסף לתורה הנגלית, בה עוסקים בהלכות מעשיות יותר, פנימיות התורה היא עיסוק בעומק יותר. הלקח הזה חיוני לעמנו כיום. כשאנו נתקלים במחלוקות – עלינו לאמץ את הגישה שלו: ללמוד תורה מתוך הכרה שהיא חכמתו של הקב"ה, ולנהוג בכבוד זה לזה כי כל יהודי הוא חלק אלוק ממעל ממש.
ההיסטוריה לימדה אותנו שהסבלנות משתלמת והרע הוא זה שמביא אחריו את הטוב. בפרעות קישינב ב-1903, נרצחו על ידי הרוסים בסרביה כ-50 יהודים. דווקא היהודים שעלו לארץ בעקבות כך, הם אלו שהיוו מוקד התייחסות מרכזי של הציונים הראשונים. פרעות קישינב, סמל החולשה היהודית, הן אלו שיצרו את המפנה ביחסו של היהודי להתגוננות ויש הרואים בהן תחילתה של הציונות.
2+גם לאחר 7 שנות מלחמת העולם השנייה, נראה היה שהשואה הביאה לקץ העם היהודי, אך לאחריה הוא שב ביתר שאת לצמוח וחזר להפריח את ארץ ישראל עד שהוקמה כאן מדינה. אי אפשר להתעלם מהצער, הייסורים והקושי שלא ניתן לבטא במילים – אך גם לא ניתן להסתיר את העובדה שלאורך כל שנותיו של עם ישראל הגיעה עליית קומה גדולה דווקא אחרי שקמו עלינו להשמידנו.
