נכון לרגע כתיבת שורות אלה – עוד לא ידוע אם ניסיון חיסולו של רב המרצחים, מחמד סנוואר, צלח. גם לא ידוע אם מח"ט רפיח מחמד שבאנה נהרג איתו בתקיפה ולא ברור מה עלה בגורלו של דובר הזרוע הצבאית של חמאס, אבו-עוביידה, באם שהה גם הוא עם שני המחבלים בעת שאש תופת הומטרה לעברם בידי כוחותינו.
חיסול ועוד חיסול – כל אלה מצוינים ותורמים דה פקטו לריסוק המערכים השונים של חמאס, צבאיים, מדיניים ומנהלתיים. כל דובר שמחוסל, כל פונקציונר ב"ממשלת" חמאס ברצועה, כל בכיר בזרוע הצבאית – מסיר במותו רוע גדול מעל פני האדמה באופן שמקרב אותנו להכרעת ארגון הטרור על מחבליו השונים: מי מהם שחמוש בקלאצ'ניקוב ומי שאוחז במיקרופון ומצלמה.
3+אבל משהו כאן מפוספס, דבר מה שהוא חלק מהקונספציה שעדיין איתנו: מיסקונספציה, שבמסגרתה מתאמצת ישראל להפריד בכוח בין חמאס לתושבי עזה, כאילו מסרבת להבין את המציאות ואת עדויות לוחמינו או את מה שאומר חמאס בעצמו.
"חמאס היא העם", הצהיר מנהיג חמאס לשעבר אסמאעיל הניה במהלך המלחמה טרם שחוסל – וידע מה הוא אומר.
חמאס הוא לא טפיל שמנצל את עזה כפונדקאית, אלא חי איתה בסימביוזה. הוא גוף שמאכלס את רעיון השמדת ישראל שבו מחזיקים רבים מבין תושבי הרצועה. הוא הזרועות המבצעות של הרעיון הזה, שמוציאות אותו אל הפועל בדמות ירי רקטי, רצח במתווים שונים או בדמות טבח ה-07.10: רעיון – שלצידו אנחנו לא יכולים להתקיים.
את "תנועת ההתנגדות האסלאמית חמאס" – אפשר להשמיד ולהכריע, את הרעיון להשמיד אותנו – אי אפשר.
3+גם אם חמאס כארגון ירוסק ויעלם – הרעיון ששואף למחוק את המדינה היהודית בין הים לנהר – פשוט ילבש גוף אחר.
לכן, נראה שהשאלה האמיתית שצריכה להישאל היא לאו דווקא מי הבא שייקח את המושכות בחמאס או מי יירש את בכירי ארגון הטרור המחוסלים ויהפוך ל"מחבל הבכיר" הבא שישראל תשים למטרה. בחֶבְיוֹן השאלות האלה מסתתרת הנחת היסוד שנגזר עלינו להמשיך לרדוף אחרי רוצחינו בחמאס שמעבר לגדר עד קץ הזמנים ובלי די במעגל אינסופי שחוזר על עצמו.
מבלי להוריד מחשיבותם של חיסולי אויבינו באופן ממוקד – הפתרון הזה לא מספק מענה לבעיה. לו יישארו תושבי עזה המחזיקים ברעיון השמדתנו, לגור מעבר לגדר: הם ימשיכו לזנב ולרצוח בנו.
3+ראש הממשלה נתניהו והצמרת הישראלית עומדים בפני עת היסטורית, רגע בזמן שלא ברור אם יחזור ואולי כבר פוספס, רגע שבו אין מנוס מאימוץ חזונו של טראמפ בתקווה שהוא עוד בכלל על הפרק וליישם פתרון אחד ויחיד שיביא לנו שקט לדורות מכיוון רצועת עזה: כיבושה, אחיזה בשטח והגליית אויבינו בחמאס ותושבי הרצועה המתקראים "בלתי מעורבים" אך תומכים ברצון להשמיד אותנו – הרחק הרחק מכאן.
הם ימשיכו לרצות לזנב בנו ולרצוח אותנו – אבל מרחוק. נשמע פשטני אבל עדיף מהמצב הנוכחי וזה שנראה שישראל הולכת בכיוונו ובמסגרתו חלק מאוכלוסיית עזה הרצחנית נותרת סמוכה על גבולנו מטרים מבתי יישובינו, מחכה להזדמנות להוציא אל הפועל את מעשה הטבח הבא ביהודים הקרובים לביתה.
3+באם יבוצע פתרון הכולל כיבוש, אחיזה בשטח והגירה או אז יהיה לפחות גבולה של ישראל עם מדינה ולא עם ישות טרור נאצית. המדינה היהודית תאחז בשטח ותדאג שממנו לא יאונה כל רע לאזרחיה. אין מדובר בפתרון "משיחי" או כזה שלא קשור למציאות אלא בצורך ביטחוני מובהק ופשוט להבנה.
בלי יישום הפתרון הזה: הרצח, ההרג והטבח הבאים ביהודים מכיוון רצועת עזה – כבר מעבר לפינה ומעבר לגדר והם לא גזירת גורל, בידינו הדבר לדאוג לכך. רק נותר לקוות שלא פספסנו את ההזדמנות ההיסטורית.
