השופט האמריקאי הידוע ריצ'רד פוזנר כתב בשנת 2007 את המילים הבאות: "ברק הוא שודד ים משפטי, מעין פיראט שיפוטי". פוזנר ראה בברק אדם הנוטל לעצמו חירויות משפטיות מופרזות, פועל ללא עכבות או גבולות מוסדיים, ומרחיב את סמכות בית המשפט לממדים שאין להם אח ורע בדמוקרטיות ליברליות אחרות.
מעניין היה לדעת מה היה פוזנר חושב על פסק הדין המופרע של יצחק עמית ודפנה ברק-ארז בעניין "פרשנות" חוק שירות המדינה (מינויים) משנת 1959, הקובע בסעיף 6: "הממשלה תמנה נציב שירות המדינה (להלן – נציב השירות); על מינויו לא תחול חובת המכרז לפי סעיף 19, והודעה על המינוי תפורסם ברשומות". למרות נוסח החוק הברור והמפורש, עמית וברק-ארז "פירשו" את החוק כאילו הוא מטיל חובה לקיים הליך תחרותי – שהוא, הלכה למעשה, שווה ערך למכרז.
אם נותר במדינה אדם הגון ושפוי שטרם הבין שיש לנו עסק עם עבריינות בחסות החוק – שבירושלים אין שופטים אלא שודדי רצון העם – הביאוהו לכאן. איני מתכוון להכביר מילים על המסמך העלוב והחצוף הזה, המתקרא "פסק דין", שהונדס על ידי הרכב אהוב על עמית: הוא עצמו, חברתו ברק-ארז, ועלה התאנה – סולברג. מדובר בהרכב שהוא חוזר וממנה לעצמו שוב ושוב, משום שהוא אינו בטוח שיוכל להשיג תוצאה כה מופרכת בהרכב רגיל של העליון – ולכן הוא מהנדס לעצמו את התוצאה מראש.
לעליון הזה אין תקומה. לאחר הבחירות הבאות, נפקיע ממנו את סמכויותיו החוקתיות ונקים בית משפט חוקתי אמיתי – כזה שישרת את העם, יפעל למען העם, ויפסוק מתוך כבוד לרצון העם. ואנחנו, בשונה מהם, נציית להכרעותיו – גם אם העליון יקבע שהקמתו של בית המשפט החוקתי "אינה חוקתית". שהרי מבחינה משפטית, חוק יסוד חדש, המאוחר בזמן, גובר על חוק יסוד קודם – ובפרט כאשר הוא בא להחליף את הסעיף שהקים את המפלצת מבית היוצר של עמית ושות'.
