אלפי מורים מתכוננים להתפטר, ואלפים רבים חושבים לעומק לאן דרכם.
מערכת החינוך שנמצאת גם ככה במחסור קשה בכוח באדם ובאיכותו, בשל תנאי עבודה לא הגיוניים, זלזול, יחס לא הוגן וחוסר ביטחון תעסוקתי – צועדת למחסור קשה עוד יותר. מי שמסוגל בורח והדבר העצוב הוא שהילדים של כולנו ישלמו את המחיר.
בטור דעה קודם שלי בנושא כתבו לי אנשים מנותקים בזעם על אי הנוחות שהשביתה גרמה להם. "שוב המורים שובתים?" שאלו אותי ומיד כתבו בבורות על ימי החופשה, על שבתון וחצי יום עבודה. הסברתי בטור הקודם מדוע מדובר בפייק אז לא אחזור. בבקשה – אם המקצוע כל כך מפנק תתכבדו אתם ותעשו את העבודה, כי לציבור הזה נמאס להיות הפראייר של כולנו.
1+בדיוק כמו מקצועות חיוניים אחרים – עובדים סוציאליים ושירות רווחה אחרים, התרגלנו לזלזל בהם, התרגלנו לכך שהם מסורים לעבודתם ויסכימו להמשיך לעבוד בשעות ועומס לא הגיוני, בשכר זעום, לכן ניתן תמיד לקצץ להם עוד כי הם כבר רגילים.
זה נכון, עד שנשבר איזה קו אדום ואז השטח כבר לא נשמע למי שמייצג אותו. אז אנחנו, כולנו, בבעיה כי מדובר בשירות חיוני וכולנו מרגישים זאת חזק כשהוא חדל לתפקד.
1+כך קרה גם הפעם, כמו ריטואל ידוע מראש. שר האוצר פעל לפי הרגל וחבט שוב בילד הכאפות של המגזר הציבורי. לפוליטיקאים שמרוויחים פי 4 או 5 מעלים שכר, למורים ולגננות שמרוויחים 8 אלף בממוצע מורידים, אבל לא רק מורידים, מחריגים אותם משאר המגזר הציבורי שמקבל הטבות בתמורה לקיצוץ. וגם בתוך המגזר עצמו, מחריגים את הגזר החרדי.
כיצד ניתן ברצינות לטעון שעל כולם להדק את החגורה כשזה המצב?
המורים והגננות בעיקר חשים מנוצלים, מרומים ומיואשים. הם מבינים שהיחס למקצוע לא ישתנה, ולכן מתמרדים גם מול הסיכומים המבישים של הסתדרות המורים. ככה עובדת פסיכולוגיה של אנשים. תכה בציבור מסוים שוב ושוב, ותגיע לנקודה שדברים יצאו מכלל שליטה ואז לא ניתן יהיה לשוב שוב לאחור.
