אחרי הפסקת אש וחודשיים של ניסיון להגיע לעסקה, צה"ל חוזר לעזה ומצפה לו שם משימה מאוד מורכבת. חמאס לא נח בהפסקת האש, ההפך – הוא התארגן מחדש, בנה מלכודות מטענים, גייס כוחות.
זה לא אותו חמאס של ה-7 באוקטובר, ועדיין זה חמאס אחר מזה שנלחמנו נגדו ערב העסקה האחרונה להחזרת החטופים. התקרית בסוף השבוע בה נהרגו שני לוחמים ונפצע עוד לוחם אחד מיהל"ם באורח קשה, היא דוגמא למה שמחכה לצה"ל בעזה.

ולכן גיוס כוחות, גדול ככל שיהיה הוא טוב – אבל לא מספיק, צריך שינוי תפיסה עמוק בלחימה. צה"ל חייב לתפוס עמדות בתוך עזה ולשלוט צבאית במרחב, לקחת עוד ועוד שטחים ולמנוע מחמאס הישגים.
להשמיד את התשתיות ולשמור על ביטחונם של הלוחמים דרושה דרך פעולה אחרת, רק שטח מטוהר יאפשר טיפול נכון, בלי חוליות מחבלים שאורבות. לאחר מכן תוכל להתבצע כניסה למבנים, תוך שמירה על בטיחות הכוח בין אם באמצעות תקיפת מבנים חשודים מהאוויר, או סריקת מנהרות באמצעות טכנולוגיה. רק אחר כך להתמקד בהשמדה וטיפול במנהרות.

השטח העזתי נהרס, וחמאס הצליח לייצר מההרס יתרון מסוים, הדרך להשמיד אותו היא לקיחת את היתרון בכיבוש שטחים, אחיזה בהם וטיפול על ידי יחידות מקצועיות בלי סכנה שמרחפת מעל ראשי הלוחמים.
