בימים האחרונים התרחש אירוע חשוב מאד בכל הקשור לערביי ישראל שעבר מתחת לרדאר, כאשר לראשונה מזה 28 שנה בוטלה "צעדת השיבה" המרכזית של ערביי ישראל תומכי הסוגיה הפלשתינית, זאת בשל התערבות משטרתית וגם לאור מדיניות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.
מדי שנה, כבר עשורים מתקיימת צעדה מרכזית לצד צעדות נוספות של ערביי ישראל ביום העצמאות – "צעדות שיבה", המסמלות חזרה לכפרים שתושבים הוגלו מהם במלחמת העצמאות. השנה, כאמור, הדבר הזה השתנה ובוטל.
2+הצעדה המרכזית השנה הייתה אמורה להתקיים בשטח המועצה האזורית גליל תחתון, אך המועצה הרימה דגל ויצאה נגד הדבר הזה בטענות מגוונות וצודקות: סיבות ביטחוניות, סביבתיות ובעיקר בשל המסר העומד מאחוריה: "ריבונות ישראלית בגליל אינה נתונה למשא ומתן, לא נאפשר צעדה שמבקשת לשלול את נוכחותנו בגליל".
למעשה, לא המועצה, לא המשטרה ואפילו לא השר לביטחון לאומי בעצמו יכולים לאסור את הצעדה, אבל הוטלו עליה הגבלות שונות כמו איסור להניף דגלי אש"ף וצמצום מספר המשתתפים, לטענתם לטובת שמירה על ביטחון המשתתפים, עד שמארגניה נאלצו לבטל אותה.
2+האירוע הזה והאמירה שלו מאד משמעותיים, והביטול הוביל לסערה בקרב חלק מערביי ישראל ונציגי הציבור שלהם. במפלגת בל"ד גינו את ההחלטה לבטל את "צעדת השיבה" השנתית ביום העצמאות, שבדרך כלל מתנהלת תחת הכותרת "יום העצמאות שלהם הוא יום הנכבה (האסון) שלנו".
בהודעת הגינוי של המפלגה נכתב: "זכות השיבה היא זכות אישית וקולקטיבית מקודשת ותישאר אבן היסוד במאבק הלאומי שלנו עד הגשמתה המלאה". גם ח"כ עאידה תומא סלימאן כתבה לאחר ביטול הצעדה: "הנכבה נמשכת. כל שנה התרגלנו לצעוד נהר של ילדים ומבוגרים, נשים וגברים, כשמאחד אותנו חלום אחד ביום ההוא ובכל יום: חלום השיבה".
2+חשוב להדגיש, הפסטורליה שהם מנסים לשרטט סביב הצעדות האלה, כשהם צועדים בין שדות ונושאים דגלים היא שקר. החלום המשותף ששוזר בין חלקים בציבור הערבי ישראלי, אבו-מאזן כשהוא עונד את סיכת המפתח על דש הבגד, וגם חמאס – הוא "חלום השיבה".
"השיבה", כשמתבצעת "באופן מלא" כפי שנכתב בהודעת בל"ד, היא הכל חוץ מפסטורלית – "השיבה" היא השבעה באוקטובר. למרות ביטול הצעדה המרכזית, עדיין יתקיימו אירועים נוספים מהסוג הזה. "השיבה" היא לא חלום פסטורלי – היא מציאות בלהות עבור העם היהודי.
