"פגשתי את יצחק והוא סיפר לי על כל הדברים שהוא פעיל בהם, זה קסם לי. רציתי מישהו שחי חיים מלאים, ויצחק היה בדיוק כזה. הוא התנדב במשטרה, זק״א, איחוד הצלה, ידידים, מד״א ובמילואים. הוא פשוט אהב לעשות חסד – זו הייתה מילת הקסם שלו", מספרת שלומית, אלמנתו של יצחק צייגר הי"ד על תחילת דרכם המשותפת לפני שלוש שנים.
6+יצחק לא הסתפק בהתנדבות רשמית. שלומית מתארת כיצד חייו היו מלאים במעשי חסד קטנים וגדולים: "כשלא עסק בחסד רשמי, הוא עזר בדרכים אחרות – הובלות, בנייה ותיקונים". כל אזור בארץ נחשב אצלו קרוב, הוא נסע שעות ארוכות כדי להעניק לאחרים בלי שדבר ירתיע אותו: "הוא היה איש של נתינה בכל רגע".
6+הזוגיות שלהם התבססה על ערכים משותפים של נתינה ואהבה. "בשבוע האחרון לחייו, הנתינה שלו בלטה במיוחד", משתפת שלומית: "הרגשתי שהנשמה שלו במקום גבוה. מצאתי הקלטה שלו בוואטסאפ, רגע לפני ראש השנה האחרון שלו, שבה הוא אמר: "יש לי הרגשה מיוחדת ולא מוסברת – אני אדון לעצמי". הוא נתן הסבר גשמי להרגשה רוחנית, אבל הרגשתי שהוא חש משהו עמוק".
6+יצחק היה לא רק איש של חסד, אלא גם בעל ואב מסור, סבא אוהב וחבר נאמן. שלומית נזכרת בחיוך: "הוא היה משפחתי, סבא מקסים לנכדים ברמות מטורפות, וכיבד את הוריו תמיד. איש רוחני, שקרא ספר תהילים שלם בכל שבת, והיה קשור עמוקות לרבי שמעון בר יוחאי. היינו נשואים שנה ותשעה חודשים כשחצי שנה הוא במילואים, ובתקופה הזו היינו 13 שבתות במירון", מספרת שלומית. בזמן הזה הוא גם זכה לעשות בתפקיד של נהג אוטובוס שהסיע מתפללים 47 כניסות לקבר יוסף מתוך רצון לחזק את ההתיישבות: "הוא היה איש ארץ ישראל השלמה".
6+במילואים, יצחק זרח ופרח. הוא נהג ברכב של בזק, שהפך לכלי לחסדים רבים. "אמרתי שחברת בזק צריכה אחוזים בחסדים שלו", צוחקת שלומית. "הוא עשה גגונים, תיקן טלוויזיות, סידר אינטרנט על הגגות". כשהגיע מח"ט לצבא, אמרו שייקח חודשיים לסדר חדר תקשורת עבורו, אך יצחק סידר חדר מופלא תוך כמה שעות, וחזר הביתה בשקט ובפשטות, בלי לקצור תהילה בזמן הביקור.
6+לאחר הירצחו, אשתו ממשיכה את דרכו: "זה נותן לי כוח", היא אומרת. "הכנסנו ספר תורה לישיבת שבי שומרון לזכרו. יצחק רצה ללמוד שם בפנסיה ולהיות איש תחזוקה, אז יש שם קומה שנייה לזכרו. את התפילין שלו תרמתי לישיבת חב״ד ביצהר שיצאו איתם למבצעי הנחת תפילין, ושמתי פרק לקריאת פרק תהילים בזמן התדלוק התחנה בעלי – בה נרצח".
6+ההתמודדות עם האובדן אינה פשוטה, אבל שלומית מצליחה למצוא בתוכה שליחות. "בבית אני לבד מול ארבעה קירות", היא מודה בכנות, "אבל החיבוק העצום שאני מקבלת מעם ישראל ממלא אותי בכוח. בחגים, במיוחד, אני מרגישה שעם שלם עוטף אותי באהבה". לא רק שהיא מקבלת, אלא גם נותנת: שלומית הולכת לניחומי אבלים: "זה מדהים איך המקום שלי נותן כוח לאחרים", היא מסכמת.
6+