"בלילה האחרון שלו הוא היה בשמירה בחווה, ובשש בבוקר, למרות שהיה גמור מעייפות, הוא יצא לרעות את הצאן. זה היה כל כך טבעי לו, כמו חייל בשדה קרב שמחובר למשמעות המשימה ולא רואה בה נטל".
כזה היה בנימין (ביני) אחימאיר הי"ד, שנרצח בגיל 14 וחצי בלבד בעת שרעה צאן בחוות גל יוסף במזרח בנימין, נער ששילב חיבור עמוק לטבע, שליחות ורוח חלוצית. לקראת יום הזיכרון, ישבנו עם אופיר אחימאיר, אביו של ביני, ששיתף בסיפורו המרגש על בנו – נער שהמתיקות שלו נגעה בכולם.
ביני היה הילד החמישי במשפחה ונולד ביישוב כוכב השחר, שם ספג חיבור טבעי למרחבים ולבעלי חיים. כבר מגיל צעיר כישוריו בטאו את הקשר לטבע: "הוא תמיד ידע איפה לבנות 'מחנה', איך להתחבר לקרקע.
"גם כשהגענו לירושלים כשהיה בכיתה ה', הוא לקח את החיבור הזה איתו". היה מתנדב בחוות שפעלו לחיזוק האחיזה היהודית באזור, וכשבגיל 14 עבר לישיבה ביישוב שילה, נוצרה לו הזדמנות להתנדב יותר בנקודות התיישבות.
3+"הוא היה מהראשונים שנקראו לדגל אל חוות גל יוסף כשהוקמה עם 180 ראשי צאן בלבד ובלי כלום מסביב. ביני מצא את המקום בו רצה לתרום את כולו. במקום לחזור לבית, הוא התנדב שם בסופי שבוע ולפעמים יצא לשם מהישיבה", מספר אביו בריאיון מיוחד ל-C14.
בחווה, ביני היה עושה כל מה שצריך בבנייה, חקלאות וריתוך – כל הכישרונות שהתברך בהם. כך הוא הפך חלק בלתי נפרד מגל יוסף, שם מצא את השילוב של התנדבות ושלווה: "לא הסתפק בחיבור לטבע – הוא חלם לתרום ולעשות טוב. מגיל צעיר רצה להיות חובש באיחוד הצלה והתחפש בפורים לדמויות שמסמלות שליחות ועזרה לאחרים".
3+בשבועות האחרונים לחייו הצעירים, כשהחווה נקלעה למשבר, ביני שקל לעזוב את הישיבה כדי להתמסר לחווה, אך החליט להישאר לאחר שיחה עם המחנך. למרות זאת, בישיבה מצאו דרך לתת לו יותר זמן בחווה: "יומיים לפני הרצח, הוא קיבל את הבשורה שהוא יוכל להגיע בימי ראשון מאוחר יותר לישיבה.
זה כל כך שימח אותו". הוא אמנם נרצח בגיל 14 בלבד, אבל הצוואה של ביני ממשיכה להתממש: "זכינו להקים ישיבה בחווה, 'נחלת בנימין', שמשלבת לימוד תורה עם עבודת כפיים והתיישבות. האברכים שם מתנדבים בחווה, בונים ומחזקים את המקום – זו המורשת שהוא השאיר".
3+האב מספר על מעין צוואה נוספת שהותיר ביני אחריו. באמצע כיתה ט', כחלק מתרגיל בט"ו בשבט, התבקשו התלמידים לכתוב בפתק, שנותר סגור בתיבה, איך הם רואים את עצמם בסוף כיתה י"ב. בשבעה, חבריו ביקשו לפתוח את הפתק שלו, שם כתב שהוא רוצה להיות איש טוב ואחראי יותר.
"זה היה מדהים – ילד בן 14 שחושב איך לשפר את עצמו למרות שהוא היה סופר אחראי ועשה הכל על הצד הטוב ביותר. האחים הגדולים צחקו עליו שהוא משתף יותר מדי את ההורים, מה שהוא עשה כדי להתייעץ ולהשתפר – זה מה שהעסיק אותו וזה סוג של צוואה עבורנו".
3+המתנה האחרונה שלו הייתה רשת חדשה למנגל שבנה בעצמו לכבוד פסח. "הוא מדד הכל, בנה אותה מקוצי בניין, ואמר שישלח אותה הביתה עם חבר כי הוא הולך לחווה. בשבעה, החבר הגיע עם הרשת – מתנת פרידה כשרה לפסח שהתאימה בול. שמתי אותה על המנגל, וזה היה כאילו הוא השאיר לנו חלק ממנו", משתף האב השכול.
"ביני לא היה רק נער גבעות או מתנחל – הוא היה סמל לתום ולפשטות שחוצים מגזרים. הוא עורר געגוע אצל אנשים למשהו נקי, אותנטי מדורות עברו. אנשים ראו נער בלונדיני עם פאות וכבשים, וזה לקח אותם למקום אחר, כמו דמות מקראית. הוא הוריד בתום שלו את כל המסכות והקיטלוגים".
אופיר מספר על אנשים מכל קצוות הקש. שהדמות של ביני נגעה בהם, אישה מאבן יהודה התוודתה בפניו: "בחיפושים אחרי ביני, אמרתי 'נו, עוד נער דתי שההורים הזניחו אותו'. כששמעתי אותך, הבנתי שלא הבנתי כלום, ובאתי לבקש סליחה".
לדברי האב, "הסיפור של ביני נגע באלפים, כי הוא הזכיר לכולם את החיבור האוניברסלי לשקט, לשורשים ולטוב שקיים בכל אחד". כמו ביני, אופיר קורא לכולם למצוא את החיבור לטבע: "ביני היה מחובר לשקט שבמרחבים, מסתובב עם הצאן והאתונות.
"לפני כל אידאולוגיה, היה לו חיבור פשוט, רומנטי, לטבע. יש אנשים שלא קשורים להתנחלות, אבל כולם מחפשים את השקט הזה. חשוב שהורים ומורים יכירו בצורך הזה אצל ילדים, זה משהו שקיים בכל אחד מאיתנו, וביני הראה איך אפשר לחיות את זה".
