ביום העצמאות ה-77 למדינת ישראל, עם ישראל חוגג את הישגיו, את תחושת האחדות ואת עוצמת הרוח. לצד החגיגות, אנו זוכים להכיר את גיבורי העם – שורדי השבי, שהפגינו גבורה אדירה ויכולת עמידה בלתי ניתנת להשוואה. את גבורה זו נצרף ללבבות כל הישראלים, שנפנים מהכאב ומחוברים לרוח ההשראה שמביאים את גיבורינו.

מאז פרוץ המלחמה וחזרתם של החטופים, גילינו על לא מעט סיפורי גבורה בלתי נתפסים שריגשו מדינה שלמה והוכיחו כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. סיכמנו את סיפורם של אלי שרעבי, אמילי דמארי וחמשת התצפיתניות בתקווה שנראה את כל אחינו ואחיותינו חוזרים הביתה במהרה.
אלי שרעבי – גיבור שלא מוותר על החיים
אלי שרעבי, בן 53, שב מהשבי הארוך והכואב ביותר שניתן להעלות על הדעת. לאחר 491 ימים בשבי חמאס, הוא שוחרר אך איבד את אשתו, שתי בנותיו ואחיו בטבח הנורא של ה-7 באוקטובר. אלי נחטף בבוקר שמחת תורה מביתו שבקיבוץ בארי, יחד עם אחיו יוסי ז"ל שנרצח בשבי.

למרות העצב והכאב העמוק, אלי, גיבור ישראל, לא ויתר. הוא המשיך לחיות מתוך תחושת שליחות – לפעול למען שחרור כל החטופים ולמען חיזוק רוח העם.
רק ביום חמישי האחרון, אלי נשא נאום מרגש מחוץ לקרמטוריום במחנה ההשמדה אושוויץ, במסגרת אירועי מצעד החיים ואמר: "את הזוועות של השואה לא נשכח ולא נסלח. כל הנציגים שהגיעו לכאן ממשלחת 7 באוקטובר הם ניצחון האור של העם היהודי ותזכורת שהעם היהודי יהיה קיים לנצח נצחים".
והוסיף: "העם היהודי מקדש את החיים ולא את המוות", וקרא להבטיח את השבת החטופים: "אנחנו בתקווה שהחוזה בין המדינה לבין אזרחיה – שכלל החטופים יחזרו, הן החיים לבתיהם והן החללים לקבורה"
סיפורו שזור גם באהבה לארץ ישראל ובאהבתה, כשהוא נבחר להדליק משואה ביום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל, כמייצג את חוסן הרוח וההקרבה של העם. למרות שהוא לא נכח בחזרה הגנרלית ששודרה בסופו של דבר, סיפורו הושמע גם שם וללא ספק עבור מדינה שלמה – אלי שרעבי הוא גיבור ישראל.

אמילי דמארי – חיוך מול האפלה
אמילי דמארי, בת 28, לא רק חזרה לשגרת חייה לאחר 471 ימים בשבי החמאס – היא הפכה לאור, דמות שכולנו מוצאים בה השראה. כשנחטפה ב-7 באוקטובר מביתה שבכפר עזה, אמילי לא רק נפגעה פיזית, אלא גם נלחמה בנפשה, כדי לא להישבר.

אחרי חוויות קשות, היא חזרה לישראל, שם הפכה לדמות מופת. היא לא הפסיקה לפעול למען שחרור החטופים, עשתה זאת עם חיוך והתמדה, והפכה לסמל של ניצחון הרוח הישראלית. אמילי נבחרה אף היא להדליק משואה ביום העצמאות, כשמילים מעוררות השראה יוצאות מפיה: "אני עושה זאת למען כל החטופים, למען כל משפחותיהם". סיפור ההשראה שלה מהווה מקור לכוח עבור כולנו.

חמשת התצפיתניות – מהחטיפה האכזרית ועד האיחוד המרגש
אגם ברגר, לירי אלבג, נעמה לוי, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע – חמשת התצפיתניות ממוצב נחל עוז היו לא רק גיבורות ברגעי הקרב, אלא גם הוכיחו את עמידותן בעתות מצוקה קיצונית.

הן לא רק התמודדו במקצועיות מול המחבלים – הן הובילו את השדה הקרב מתוך תחושת שליחות וגבורת רוח עילאית. במהלך השבי, הן לא היססו להילחם גם על חיי האזרחים איתן. אין ספק שגבורה כמו שלהן משאירה חותם בלתי ניתן להתרפאות, שמזכיר לנו את מורשת הגבורה של העם היהודי לדורותיו.

הסיפורים של אלי, אמילי והחמשת התצפיתניות אינם רק סיפוריהם האישיים – הם סיפור גבורה של כל העם היהודי. בעמידה האיתנה שלהם אל מול האתגרים הגדולים ביותר, הם מחזיקים בתוכם את הערכים שמהם עשוי העם הזה: עוז רוח, אכפתיות לכל פרט ותחושת שליחות גדולה מהחיים עצמם. ביום העצמאות, אנו מוקירים את הגבורה שהפגינו שורדי השבי האלה – לא רק בשדה הקרב ובשבי, אלא גם בשובם הביתה, כששום כאב לא שובר את רוחם.
הם מייצגים את עם ישראל – את תודעת הגבורה, העוז והרוח הבלתי ניתנת לשבירה. ביום העצמאות, כל אחד מהם מהווה מקור השראה ותקווה לעתיד טוב יותר עבור מדינת ישראל.

