כמדי שנה, יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתח בעצרת הממלכתית המרכזית במוזיאון יד ושם במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה והרבנים הראשיים, במהלכה מדליקים ניצולי השואה ובני משפחותיהם שש משואות המייצגות את ששת המיליונים שנספו. השנה, הדליקו את המשואות אריה דורסט, מוניקה ברזל, פליקס סורין, רחל כ"ץ, אריה רייטר, וגד פרטוק.
אריה רייטר נולד בעיירה וסלוי שברומניה בשנת 1929, הבן הבכור במשפחה דתית חסידית, שלמד בבית הספר היהודי "עשה טוב" ובתלמוד תורה.
2+בשנת 1939 סגר המשטר הרומני האנטישמי את בית הספר בו למד אריה. משפחתו גורשה מביתה ועברה לגור במחסן עץ. בשנת 1941 נלקח האב אליעזר למחנה רומני לעבודת כפייה וב-1943 נרצח. אריה ושני אחיו הקטנים עבדו בחנויות לפרנסת המשפחה וסבלו מרעב.
בינואר 1944 נלקח אריה עם עשרות ילדים למחנה עבודה סמוך לעיירה רונק ברומניה, ושם עבד בסלילת דרך ביער ובבניית גשר עץ על פני הנהר – אשר קיים עד היום. במחנה, אריה ישן על דרגש עץ ברפת נטושה וסבל מקור ומרעב, עד שבאוגוסט 1944, הגיע הצבא האדום לאזור והמחנה שוחרר.
2+אריה צעד יחף 80 ק"מ תחת הפצצות הסובייטים ושב לוסלוי. כששב לעיירה היה משקל גופו שלושים קילו. הוא איתר את משפחתו ויחד הם התגוררו במרתף קרוביהם לאחר שביתם נחרב בהפצצות.
אריה השלים את לימודיו בבית ספר למסחר ולכלכלה, והצטרף לתנועת הנוער בני עקיבא – בה שימש ראש סניף וסלוי. לצד זאת, הוא אסף כספים לקרן הקיימת לישראל ופעל לעליית הנוער. בשנת 1947 שלח את שני אחיו לארץ-ישראל באוניית המעפילים "פאן יורק" והמשיך לסייע לעלייה, כאשר בשנת 1951 עלה לארץ והתאחד עם משפחתו בבאר שבע.
2+בארץ, אריה עבד במשרד האוצר ובבנק מזרחי, שם התקדם עד לתפקיד סמנכ"ל הבנק, כאשר במקביל השלים תואר ראשון ושני בהיסטוריה של עם ישראל. אריה כיהן במגוון תפקידים ציבוריים והקים את מוזיאון סטרומה ובית הכנסת הגדול "סטרומה", בו משמש גבאי למעלה מ-60 שנה. ב-2002 הוענק לאריה אות יקיר העיר באר שבע, כהוקרה על פועלו הציבורי.
לאריה וליהודית חמישה ילדים וכן נכדים ונינים.
