דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ על עסקת החטופים עוררו סערה תקשורתית – אבל רגע לפני שמגנים, כדאי להקשיב למה שהוא באמת אמר. לא מדובר בזלזול בחיי אדם ולא באטימות. מדובר באמירה כואבת, אחראית – ובעיקר אמיצה: השבת החטופים היא מטרה לאומית חשובה, אך לא בכל מחיר.
המציאות מולנו אכזרית: לחצים בלתי פוסקים להפסיק את הלחימה, לחזור לשישה באוקטובר, לפנות שוב את צירי נצרים ומורג, להשאיר את הפירים והמנהרות – כמו זה שבו נרצח לנו גשש בסוף השבוע האחרון. לשוב לאותה נוסחה שראינו כבר: הפסקת אש – ואז התחמשות, התחזקות ושוב מתקפה.
2+מי שמדבר על "יציאה זמנית" מעזה – מתעלם מהעובדה שהעולם לא ייתן לנו לחזור. סנקציות, גינויים, ועדות חקירה – וכל זה עוד לפני שהזכרנו את השיקום שיזרום לחמאס במסווה של "סיוע הומניטרי". זוכרים את "המזוודות של ביבי"? הפעם זה לא יהיה כסף קטן – אלא מבול של מיליארדים שיחזירו את עזה למצבה לפני הטבח, ואפילו גרוע מזה.
אז לא, זה לא "חמאס אחר". זה אותו ארגון טרור, אותה אידיאולוגיה – רק עכשיו הוא חזק יותר, מסוכן יותר, ונחוש יותר. ואל תגידו "ואם יפר – נחזור". כבר ראינו מה שווה הפרה. מי מבטיח שלא יחטוף שוב, אולי ממרוקו, אולי מתאילנד – ואז שוב נעמוד מול דילמה בלתי אפשרית, אבל הפעם עם מחיר מופקע בהרבה: גרעין איראני, הכרה במדינה פלשתינית, מסירת חלקים מירושלים.
2+וכשהחמאס מבין שחטיפה משתלמת – הוא ממשיך. זאת לא תחבולה – זו אסטרטגיה. והוא יודע: חוטפים – ומקבלים. זוכרים את עסקת שליט? גם אז לחצו. גם אז אמרו ש"הימין חסר לב". ובסוף – נכנעו. והיום? היום אומרים: "זו עסקה של ביבי".
אז כן, אפשר לצעוק. מותר לדרוש. אבל אי אפשר להעמיד פנים שאין מחיר. והמחיר – עלול להיות חיי רבים אחרים. כבר שנה וחצי הלב של כולנו מדמם. כל חטוף שחוזר – מביא איתו אור, תקווה ואושר. אבל אסור לשלם על כך בביטחון של 10 מיליון אזרחים. אסור לשלם על כך בחטופי המחר.
2+ואני אומרת את זה בלב שלם: אם הבן שלי היה חטוף בעזה – הייתי שורפת את המדינה. אבל אני לא נבחרת ציבור. ומנהיגים – נבחרים כדי לקבל החלטות כואבות. משפחות החטופים זכאיות לזעוק. אבל מי שנבחר – חייב לחשוב גם על מה שיקרה בעוד שנה, ובעוד עשור. וסמוטריץ’? הוא השמיע את הקול שלשמו נבחר.
לא כדי להיות אהוד – אלא כדי להיות אחראי. ולא, הוא לא "ימני חסר לב". הלב שלו פועם, מדמם – אבל גם מבין את גודל האחריות. וזו בדיוק ההנהגה שאנחנו צריכים עכשיו.
