הנה מה שידוע לנו על התצהיר של רונן בר: הוא התבקש לפעול נגד מפגינים במחאה ולפקח על המימון שלה, כי ככה זה במדינה שלנו – צריך לבקש את המובן מאליו. בזמן שנזרקים לפידים על שוטרים, והמעגל הקרוב ביותר לראש הממשלה נפרץ, פצצות תאורה מסכנות חיים משוגרות אל תוך ביתו של ראש הממשלה, ואין ספור כרזות עם המילים "בוגד" – לא זוכות לטיפול, נראה שהשב"כ שלנו עסוק בדברים אחרים.
מול העיניים היה לו כהניזם פורע, חוק נוסח קפלן – אבל הוא חיפש בינתיים מתחת לבלטות כהניזם, מכיוון בן גביר, בכל מחיר. לכו תמצאו לו. אז כן, רונן, צריך לבקש ממך לפעול נגד מפגינים במחאה שמסכנים את חיי ראש הממשלה – כי זה תפקידך, ונראה שהזנחת אותו.
1+עוד בתצהיר, נתניהו אמר לך שבמשבר חוקי עליך לציית לראש הממשלה – ולא לבג"ץ. שוב, כי המובן מאליו לא ברור לך מספיק: אתה עובד ציבור, מועסק על ידי דרג נבחר – הדרג היחיד בתוך הקלחת הזו שקיבל את כוחו מהעם. בניגוד לבג"ץ. בניגוד אליך, מר בר. והנה, עדיין צריך להבהיר לך, להזכיר לך – במקרה של משבר חוקתי, למי עליך לציית.
ביקשו ממך לתת חוות דעת מקצועית מטעמך בנוגע לחוסר הפניות של ראש הממשלה להעיד עכשיו, בעיצומה של מלחמה – כי מי יותר ממך, רונן, יודע כמה מונח על כתפי ראש הממשלה? מי יותר ממך יודע את סדר הגודל של האיומים והסיכונים שאיתם מתמודדת מדינת ישראל? עד כמה דחוף דווקא עכשיו לשמוע עדויות מעייפות על סיגרים וסיקור עלק אוהד בוואלה – שכלום ושום דבר לא יצא ממנו. ושוב, בחרת לנהוג כמו זרוע פוליטית שנלחמת בראש הממשלה שלך. סירבת לכתוב עמדה שתקטין, חלילה, את הסיכוי להוציא את ראש הממשלה לנבצרות.
1+עוד בתצהיר, עודכנת בהפתעה על הדחתך מצוות המשא ומתן. כי ככה זה, רונן – כשלא סומכים על מישהו בתור זה שלא העיר את ראש הממשלה ב-7 באוקטובר. אתה בטח מבין דבר או שניים בלא לסמוך, ובלעדכן בהפתעה. ורואה – איזה פלא – רק יצאת מהמשא ומתן, וכבר התחילו לחזור חטופים בשנית.
וכל התצהיר הזה שלך מתפרסם בערוצי התקשורת כאילו לטובתך, כאילו לך נעשה עוול – כשכל שורה בתצהיר הזה רק מסבירה בדיוק למה אתה חייב ללכת הביתה.
וזה רק מהתצהיר הגלוי – מי יודע מה בחסוי נמסר לעיניהם של בג"ץ בלבד – שגם אותם היה צריך לפטר, אם רק היה מישהו או משהו שהם כפופים לו או שרים למרותו.
אם כבר מדברים על אמון – אז הנה לפנינו הדיפ סטייט הכי לא דיפ, הכי רדוד – צף על המים, מראה לכולנו את כוונותיו, לא משאיר לנו ספקות. למה בדיוק הוא מכוון.
למי בדיוק הוא מתכוון. לנו רק נשאר לראות. לראות – ולא להאמין. תרתי משמע.
