ראש השב"כ המפוטר רונן בר הגיש היום (שני) תצהיר לבית המשפט העליון, שכולל חלק גלוי וחלק חסוי שבו הוא מגולל שורה של האשמות חמורות בהן הוא מאשים את כולם בכישלונות הארגון שהוא עומד בראשו, חוץ מאת עצמו. בדקנו חלק מהסעיפים כדי להשוות בין הטענות למציאות.
רונן בר כותב בתצהיר כי הסיבות להפסקת כהונתו לא ידועות לו – הוא לא מציין כי הוא הוזמן לישיבה מיוחדת ולא טרח להגיע אליה, שבמהלכה החליטה הממשלה לפטר אותו בגלל הכשל שלו בהבאת התרעה ומניעת הטבח ובשל חוסר אמון הדדי כפי שכאמור קובעת החלטת הממשלה.
2+בנוסף, בר טוען כי ראש הממשלה בנימין נתניהו דרש ממנו להפעיל סמכויות שיש בידו כדי לסכל פגיעה של פעילי מחאה בסמלי שלטון, והוא סירב. רונן בר לא טורח לציין בתצהיר כי לאחר מכן בוצעה תקיפה חמורה נגד מעונו של נתניהו בקיסריה, אז פעילי מחאה ירו פצצות תאורה לעבר ביתו של נתניהו. אותן פצצות תאורה סיכנו את המאבטחים, עובדי השב"כ ששומרים על הבית, ובנס לא נגרם אסון.
ראש השב"כ טוען בתצהיר כי קטאר היא מדינה תומכת חמאס ועל קשרי דוברי הלשכה נפתחה חקירה חמורה וחסרת תקדים. ראש השב"כ לא מזכיר בתצהיר שהגיש כי הוא עומד בראשות הארגון שהמליץ על קטאר כמי שתעביר את הכסף לרצועת עזה, קבע לא אחת כי הכסף הזה בולם טרור מהרצועה ומונע הסלמות, בר לא מזכיר בתצהיר כי הוא תמך בקטאר כמדינה שתיקח חלק פעיל ומרכזי במשא ומתן על עסקאות חטופים.
בר טוען כי פיטוריו היו פוגעים בחקירה של פרשת קטארגייט, ולא מספק הסבר לשאלה האם בלעדיו ארגון השב"כ לא יכול יותר לחקור פרשות כאלו. באשר להתרעות למתקפת חמאס, בר טוען שהוא התריע בפני הדרג המדיני שוב ושוב סביב המציאות בעזה, אך תחקירי שב"כ וצה"ל מציגים תמונה הפוכה לחלוטין.
2+ההתרעות שהוצגו לדרג המדיני, כך נקבע בתחקירים, לא נגעו לאיום מהרצועה, אלא לאיומים מזירות אחרות. רונן בר לא מסביר בתצהיר את הכשלון שלו על מחדל שבעה באוקטובר.
אם ידע והתריע, אז איך יתכן שהשב"כ לא היה בכוננות יחד עם צה"ל לפני המתקפה הרצחנית? איך יתכן שרונן בר התריע וידע על כוונות חמאס אבל בליל הטבח לא בלם את המתקפה?
בסעיף 7 ו' בתצהיר שהגיש ראש השב"כ טוען בר כי "שב"כ הפיץ בשעה 3:30 התרעה לכלל הגופים, אציין כי מדרג ההתרעה היה שגוי ומהווה כשל של שב"כ".
2+בתצהיר כותב בר כי רק בשעה 4:30, שבע שעות אחרי שנדלקו לפי תחקיר שב"כ הסימים, רק אז הוא מגיע למטה הארגון, כשיש לו שעתיים למנוע חלק מהרציחות, מעשי האונס, הטבח והחטיפות, אבל לא עשה שום דבר שהצליח להשפיע במעט על התוצאה הרצחנית של הטבח.
רונן בר מודה כאן כי הוא והארגון שלו נכשלו, ומתעלם מכך שפיטוריו נבעו בגלל הכישלון שנקבע בתחקיר שהציג. הוא פוטר בהחלטת ממשלה שיש לה סמכות בחוק לפטר אותו בכל עת.
