לפני כחודש, בכיר החמאס סאמי אבו-זהרי הצהיר כי החטופים יוחזרו רק דרך הסכם וכי התקיפות הישראליות גורמות להריגתם. כשלושה שבועות לאחר מכן, יצא מכתב הטייסים שכלל את אותו המסר בדיוק: רק הסכם יכול להחזיר חטופים בשלום, בעוד שלחץ צבאי מוביל בעיקר להרג חטופים.
צריך להגיד באופן ברור: המחאות בישראל נגד הממשלה ובעד הפסקת המלחמה נותנות רוח גבית לחמאס. כשארגון הטרור העזתי שומע שיש בינינו ויכוח פנימי, וכזה שבתוכו צד אחד קורא לממש את תנאי חמאס לעסקה – הוא שואב מזה כוח, זה מעלה את מורל ההנהגה והמחבלים שלו בשטח ובעיקר מזין אותו בתקווה.
ולא רק שמסרי המכתבים שיצאו בשבועות האחרונים תואמים את מסרי החמאס, ארגון הטרור מהדהד בימים האחרונים את מספרם הכולל של החותמים על העצומות וכותב כך: "110,000 ישראלים חתמו על 37 עצומות בתוך 6 ימים בדרישה להחזרת החטופים מעזה גם במחיר הפסקת המלחמה… בין החותמים, אהוד ברק, דן חלוץ, בכירים לשעבר בצה"ל, במוסד ובשב"כ".
לאורך כמעט כל המלחמה ניתן לראות את הדימיון, כמעט את הזהות בין המסרים. המדהים הוא שנורא קשה להבדיל מי אמר את מה – הדוגמאות שהובאו כאן הן לא טיפה בים אלא באוקיינוס. ההידמות במסרים נעשית כמעט באופן יום יומי, וברבות מההודעות שחמאס מנפק.
לכן יש חשיבות באמירה של ראש הממשלה אתמול על כך שנמשיך במלחמה. האמירה הזאת גודעת את ענף התקווה שחמאס מנסה לטפח בכל הנוגע לעצירתה, ענף שיש מי שמשקה אותו גם מתוך ישראל בצורת ההתבטאויות האלה שכמעט זהות להתבטאויות של חמאס.
