אהרון לייב מושקוביץ היה רק בן 13 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. הוא גדל בלודג' שבפולין, הצעיר מבין 12 ילדים במשפחה יהודית ענייה אך חמה ומלוכדת. שוחחנו עם בתו, פסיה, שנקראת על שם סבתה – אימו של אהרון – שנרצחה בתאי הגזים בבירקנאו יחד עם שתי בנותיה.
חודשים ספורים לאחר תחילת המלחמה, אביו, ישראל מנחם, נפטר מרעב וחולי. "החורף הקשה של אותה שנה, עם סופות שלגים ואדמה קפואה, הוסיף על סבל המשפחה, שכלל גם מחסור רב במזון ובתרופות. אבי היה נוסע על אופניו במשך כמה שעות ביום במטרה למצוא מעט אוכל", סיפרה בתו.
בזמן זה, החלו לקבור אנשים בקבר אחים, אולם, אימו, פסיה דבורה, סירבה לקבור את בעלה כך. היא הכינה תכריכים מווילונות ישנים, ואהרון, תוך סיכון משמעותי לחייו, יצא ליער לחפש בולי עץ לארון קבורה. לאחר שעות של חיפוש חזר בידיים ריקות, ומצא כי משפחתו כבר הלכה לבית הקברות.
6+צוות הקבורה ניסה לחפור קבר באדמה הקפואה, אך ללא הצלחה. כשהעוצר התקרב, בניסיון אחרון למצוא פתרון, כל הנוכחים סרקו את סביבת בית הקברות ומצאו מערה קטנה בסמוך. אך המערה לא הייתה גדולה דייה, וגופתו של ישראל מנחם הושארה כשחציה בתוכה וחציה בחוץ.
לדברי בתו פסיה, אהרון, שהיה אז ילד, נשא את תחושת האשמה על מה שראה כ"חוסר כבוד" לקבורת אביו. במשך שנים תכנן לשוב לפולין ולקבור את אביו מחדש בקבר ראוי, אך כצעיר חסר לו הכסף, וכשזכה ליציבות כלכלית, בריאותו כבר לא אפשרה זאת. על קברו בישראל הוקמה לוחית זיכרון לאביו.
6+מהמחתרת בלודג' למחנה העבודה
בהמשך, אהרון הצטרף למחתרת היהודית בלודג'. בתו סיפרה כי "הדבר הציל את חייו פעמיים כששמו הופיע ברשימות הגירוש למחנות ואנשי המחתרת הצליחו להסיר את שמו מהרשימות. בפעם השלישית, המחתרת לא הצליחה למנוע את שליחתו, והוא הועבר למחנה עבודה".
בשלב זה, אימו ושתי אחיותיו נרצחו בתאי הגז בבירקנאו, אחיו הבכור מת מטיפוס בגטו, ואחות נוספת נרצחה בדרכה למחנה. במחנה העבודה, אהרון עבד בפס ייצור לנשק עבור הנאצים לצד שני יהודים נוספים. השלושה הקפידו להתפלל שלוש תפילות ביום, וחיפו זה על זה כשלקחו הפסקה למשך מספר דקות כדי להתפלל.
6+"אבי לא התלונן על העבודה הקשה, מתוך הבנה שהיא שומרת עליו בחיים", אמרה פסיה. במחנה גילה כי אחותו, מאניה, נמצאת במחנה נשים סמוך. הוא שלח לה מסר על היותו בחיים, והיא שאלה אם ברשותו משהו שהיא תוכל להחליפו בעבור מזון. אהרון השיב: "ישועת ה' כהרף עין".
מאוחר יותר, כשגילה ששותפו לעבודה מגניב לכיסו סבון ששימש לשימון המכונה, דרש שיחלוק איתו, כי הדבר סיכן את חייו גם כן. את הסבון המועט שהשיג שלח למאניה, אחותו, מבלי לשמור לעצמו אפילו קצת.
6+השחרור והחזרה לבית
אהרון שרד את המלחמה עד לשחרור המחנה על ידי חיילים אמריקנים, שחילקו לאסירים מנות קרב. מתוך זהירות, אהרון נמנע מאכילה מופרזת של המזון העשיר, מה שהציל את חייו, בעוד אחרים שמיהרו לאכול מתו. "לאחר המלחמה, הוא נהג להשאיר מעט אוכל בצלחתו, ולימד את ילדיו כי 'תמיד טוב לסיים את הארוחה עם מעט מקום בבטן'" ציינה פסיה בתו.
לאחר שהתאושש, אהרון חזר ללודג' כדי לחפש שורדים ממשפחתו. בדרך, ליווה את בן עירו, בנו של צורף שלא ידע כיצד לחזור לביתו ורצה למצוא תכשיטים שאביו החביא בגינה. אהרון עזר לו למצוא את הדרך, אך עצר קודם בביתו שלו על מנת לקחת סידור בלבד.
6+כשהגיעו לבית הצורף, סייע אהרון בחפירה ומצא את התכשיטים. חברו למסע רצה להתחלק עם אהרון בכל התכשיטים שנמצאו, אך הוא סירב לקחת דבר, וטען כי מדובר בירושת משפחת הצורף. כאשר חברו התחנן שבכל זאת ייקח משהו, אהרון לקח טבעת כסף וטבעת זהב.
המסע לישראל
את מסעו לישראל שמר בסוד, כפי שהורו מארגני ההפלגה. על הספינה גילה כי בנו של הצורף נוסע גם הוא, וכן כי אחד מאחיו הגדולים, שברח לסיביר, הגיע לישראל. כשנפגשו, אהרון מסר לאחיו את טבעת הזהב. עם הגיעו לישראל, הוא גויס מיידית ונשלח להילחם בגוש עציון, שם נפצע בברך. "הדבר הצילו אותו ממוות כי בעוד הוא נשלח לבית החולים לניתוח, הלוחמים האחרים בגוש נהרגו מספר ימים לאחר מכן כשהגנו על המקום", סיפרה בתו פסיה.
6+"ישועת ה' כהרף עין"
לאחר שיקומו, פגש אהרון את קילא, אשתו לעתיד, במפגש שנראה כמעט בלתי אפשרי בהתחשב ברקעיהם השונים: הוא חסיד מפולין ממשפחה ענייה, היא ממשפחה אמידה ומתנגדת לחסידות מרומניה. הדבר היחיד שהיה להם במשותף לכאורה, הוא ששניהם שרדו את השואה.
אהרון וקילא בנו משפחה גדולה שכללה חמישה ילדים, עשרות נכדים ונינים רבים. ילדיהם סיפרו כי ביתם היה מלא שמחה, והמשפט "ישועת ה' כהרף עין" היה שגור בפיו של אהרון לאורך כל חייו. לאחר מותם, נקברו אהרון וקילא בהר המנוחות בירושלים, כשעל קברם לוחית זיכרון לבני משפחתם שנספו בשואה.
