בפחות מחודש – ארבעה עיתונאים מצאו את עצמם בתחנת משטרה. צביקה קליין נעצר ושוחרר. ועוד שלושה מסרו עדות. זה לא חריג. זאת כבר שיטה. שיטה שמפרקת את היסוד הכי בסיסי בדמוקרטיה: חופש העיתונות.
ועכשיו פרשה חדשה, בודקים מי הוציא מידע מהשב"כ לעיתונאים. והמידע שפורסם הוא שמביך את רונן בר, שמציג את החקירות הפוליטיות שהוא מנהל ואיך הוא וראשי השב"כ היו שקועים בקונספציה שבעקבותיה הגיע השבעה באוקטובר.
1+תפקידנו העיתונאים לחשוף, לא לשתוק. אבל במקום לטפל בבעיה – מחפשים את המדליף. המערכת לא שואלת מה קרה, אלא מי דיבר. ועושים את זה עם הכלים הכי אפלים – חקירות ליליות. מעצרים. צווים. הפחדה. הארגון שאמור לשמור על ביטחון אזרחי ישראל הפך לשירות ביטחון של דיקטטורה והכל בידיו של איש אחד, שמסרב לשחרר את הכיסא.
ומעל הכל נמצאת יועצת משפטית שמובילה את הקונצרט ומאשרת לראש השב"כ לעשות בארגון כבשלו. ורק תראו את הצביעות: שדה תימן – הדלפה ביטחונית חמורה. אפס חקירות, אפס עיכובים. היינו אולי מאמינים לכם שאתם רודפי מדליפים – אם הייתם רודפים את כל המדליפים.
1+ראש השב"כ והיועמ"שית, מי שאמורים לשרת את הציבור, הפכו לשוטרי מחשבות. זה לא ימין, לא שמאל- זה חופש עיתונות. אני קוראת לכל העיתונאים, מכל גופי התקשורת, משמאל ומימין, בכל הערוצים: בואו נסכים על דבר אחד – עיתונאים לא צריכים להרגיש מפוחדים. לא מראשי מערכת אכיפת החוק ולא ממפגינים אלימים. אסור לנו להתרגל.
