פסח ממש מעבר לפינה. והשנה הזו – שנה של מלחמה, דמעות, שכול, שבי, גבורה ותפילה מזמינה אותנו לא רק לנקות את הבית מהחמץ, אלא לנקות את הלב מהכאב והבלבול, ולהתחיל לשאול שאלות נוקבות: מהי חירות אמיתית? מה המשמעות של להיות עם חופשי בארצו והאם ייתכן שבשם אותה "חירות", שכחנו את סיפורנו?
"בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים": כך מצווה עלינו הכתוב ללמד את בנינו בליל הסדר. לא נאמר "בעבור החירות", ולא "בעבור המדינה", אלא "בעבור זה". על פי חז"ל, הכוונה היא לתורה, למצוות ולאמונה. כלומר: לא יצאנו ממצרים כדי להיות חופשים מכל עול, אלא כדי לקבל עול מלכות שמיים.
2+כיום, כל טקס או אפילו פעילות בית ספרית מסתיים ב'המנון המדינה' המכיל את המילים: "להיות עם חופשי בארצנו". מילים מרגשות, כן אין ספק. אבל אנחנו חייבים לשאול את עצמנו: מהי אותה חירות שאליה אנו שואפים? חופשי ממה? מהגלות? מהפחד? מהאנטישמיות? או שמא, יש הקוראים את המילים הללו כחירות חלילה מהמסורת, מהתורה, מהשבת, מהכשרות, מהמוסר הנצחי של סיני?
האם כך חלמו אבותינו ואמותינו בגלות – שהגענו לארץ ישראל כדי להיות חופשיים מהזהות היהודית שלנו?
התורה מציגה לנו מודל שונה לגמרי לחירות: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". בן חורין אמיתי הוא מי שאיננו עבד ליצרים, לתרבות זרה, לרשתות החברתיות ולאופנות המתחלפות. הוא חופשי משום שהוא נאמן למהות הפנימית שלו – לנשמה היהודית.
2+האם באמת יצאנו מהגלות? כי אפשר להיות בארץ ישראל – ועדיין לחיות בגלות על מלא. כשהתרבות הכללית מנסה לנתק אותנו מהשורש שלנו, מהייחודיות שלנו כעם סגולה – זו גלות. כשהחינוך בבתי הספר מתעלם מהתורה ומערכי הנצח של עמנו – זו גלות. וכשבתוך מדינת ישראל עצמה יהודי ירא שמיים מרגיש זר – זו גלות כפולה.
ולפעמים, בגלות, אדם דווקא מרגיש את האמת ביתר עוצמה. כי שם, הוא יודע שהוא זר. אפשר לראות זאת אצל יהודי התפוצות, כמה הם מקדשים את הזהות, גם אלו שרחוקים מהדת. בארץ, הבלבול חמור יותר – כי נדמה לו שזה "הבית", אבל בלי הקירות של תורה, הוא רק מחסן ריק.
2+אנחנו חייבים לעצור לרגע ולשאול את עצמנו: על מה אנחנו באמת נלחמים בשנה וחצי האחרונים? הרי זה לא מלחמה רק על גבולות, ולא רק על ביטחון – אלא על הזהות שלנו. על הזכות לא להיות ככל העמים. על הזכות להישאר עם של תורה גם במאה ה-21, גם במדינה יהודית מודרנית, גם אחרי הטראומה הגדולה שעברנו, ועל האחריות להעביר לילדים שלנו אמונה חיה, גאה, עמוקה.
יהי רצון שנזכה השנה לחג של חירות אמת – לא חירות שמוחקת את הזהות, אלא חירות שמעמיקה אותה. חירות של תורה, של שורש, של אמונה מתחדשת. ונזכה, בעז"ה, לראות בגאולה השלמה – לא רק מן האויבים שמבחוץ, אלא גם מן הבלבול שמבפנים.
