אחרי שבית המשפט העליון כפה בפסיקתו על הממשלה שראש השב"כ רונן בר יישאר בתפקידו עד הודעה חדשה, ועל רקע ההצהרות שלו ושל נתניהו כי אין אמון אחד בשני נשאלת השאלה איך יעבדו השניים.
כדי לענות על השאלה צריך רגע לזקק את מהות מערכת היחסים בין ראש השב"כ שכפוף ישירות לבין ראש הממשלה.
במשפט פשוט, מערכת היחסים בין השניים שווה למערכת היחסים בין הרמטכ"ל לשר הביטחון. תנסו לדמיין מצב שבו בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל יש משבר אמון דומה, זה תרחיש בלתי נתפס שאף אחד לא היה מעז לנרמל אותו, לא בתקשורת ולא בבית המשפט העליון.
1+ראש ממשלה מתעורר עם תיק מודיעין שמועבר אליו מהשב"כ, הם נמצאים בקשר ישיר ורציף – ראש הממשלה הוא הבוס הישיר של ראש השב"כ. הסמכויות המוגדרות לחופש הפעולה של ראש השב"כ מוגדרות על ידי ראש הממשלה והן מבוססות על האמון בין השניים.
למשל, קחו את מבצעי חילוץ החטופים שבוצעו: כשראש השב"כ הציג מבצע כזה שיש לו השלכות הרות גורל על החטופים ועל הכוחות בשטח, כדי לאשר מבצע כזה ראש ממשלה חייב להאמין ב-1000 אחוזים במי שמניח לו את המבצע על השולחן.
1+רק ראש ממשלה יכול לאשר מבצע כזה, האחריות היא עליו, וכדי לקבל אמון חייבת להיות מערכת יחסים שמבוססת על כך שאם ראש השב"כ מביט לראש הממשלה בעיניים ואומר לו "אדוני אני יכול להצליח במבצע כזה, תאמין בי, תסמוך עליו" רק אז יאשר ראש הממשלה את המבצע על כלל סיכוניו.
ולכן לא ברור איך יכול בית המשפט לכפות מערכת יחסים, להכריח שני אנשים להאמין אחד בשני כשהם בעצמם מצהירים שאין בניהם שום אמון.
