לפני 5 וחצי שנים התחלתי את דרכי באופן רשמי בעולם העיתונות, ככתב צעיר במחלקת הדיגיטל של הערוץ, שבזמנו עוד היה 20 ולא 14. המחלקה מנתה 3 אנשים, התחלקנו בינינו במשמרות, היינו הולכים לשירותים עם תוכנת העריכה של האתר פתוחה כדי לא לפספס כלום, עם הרבה אמונה ועבודה קשה הצלחנו והתקדמנו אט אט.
ברמה האישית, הרגשתי ברכה בכל יום בעבודתי.
2+לאחר 4 חודשים קיבלתי באורח נס שקשה לי להסביר אותו עד היום, ריאיון בלעדי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בערב יום הזיכרון, אחרי תקופה ארוכה שלא דיבר. וכמו מתוך חלום לאט לאט עברתי ממחלקת הדיגיטל למחלקת החדשות של הערוץ, בתקופה של טרור וקורנה, ולקחתי על עצמי את התפקיד של ה"כתב לענייני הכל", ולאחר מכן התמקדתי בתחום הפוליטי והמדיני, כשבין היתר לא זנחתי את מחלקת הדיגיטל והייתי מסייע לא מעט שם בתגבורים במשמרות בגאווה ובשמחה.
האדרנלין בעולם הדיגיטל הוא משהו ממכר שלא משתווה לשום דבר אחר. המרדף אחרי הראשוניות תוך שמירה על אמינות, היכולת להטות את הכף התקשורתית הוא דבר שאינו מובן מאילו. חיים ומוות בידי הלשון אומרים, ובדיגיטל זה מקבל משמעות מיוחדת. כל פוש יכול להרים ולהפיל כל כך הרבה אנשים וחיים, צריכים לעסוק בזה בחרדת קודש.
2+עד היום אני משתדל לעבוד צמוד למחלקת הדיגיטל שלנו בערוץ, שם הם פתחו קבוצה בשם "הדסק של הלל", ויחד איתם אני משתדל להביא לכם הקוראים שלנו את החדשות הראשוניות, והאמינות ביותר – מתוך שמירה על עם וארץ ישראל תמיד, וכמובן על שליחינו הגיבורים, כוחות הביטחון וההצלה.
התחרותיות במחלקה בריאה מאוד, כיף תמיד לראות איך עורך חדש מתקדם, מקבל פידבקים מחברי הצוות ותוך מספר חודשים הופך לעיתונאי לכל דבר ועניין. כולי תקווה שבאפליקציה החדשה נביא בשורה אמיתית לקהל הגדול של עכשיו 14, ובעזרת ה' נעשה ונצליח, אמן.
